בין תקשורת מתגייסת לביקורת מגויסת

המאמר בוחן האם התקשורת ממשיכה כיום להתגייס בכל פעם שנערכת פעולה צבאית ולהשהות את הביקורת עליה, או שמאז מלחמת לבנון השנייה חל שינוי משמעותי באופן הסיקור
השאלה המרכזית שאותה מבקש לבחון המאמר היא האם התקשורת ממשיכה כיום להתגייס בכל פעם שנערכת פעולה צבאית ולהשהות את הביקורת עליה, או שמאז מלחמת לבנון השנייה חל שינוי משמעותי באופן הסיקור של מבצעי צה״ל לכיוון של ביקורתיות רבה יותר ופחות התגייסות לגיבוי המדיניות של הממשלה ושל הצבא. המקרים של המבצעים ברצועת עזה ייחודיים בתוך המלחמות בעצימוּת נמוכה בשל מאפייני הכוחות הלוחמים והטריטוריה שעליה הם שולטים מצד אחד, ובשל המחלוקות הקיימות בישראל בנוגע לשאלה האם הפתרון צריך להיות צבאי או מדיני מצד אחר.

כדי לבחון את השאלה הזאת נבחרו שלושה מבצעים צבאיים שנערכו ברצועת עזה בעשור האחרון: "עופרת יצוקה" (2008), "עמוד ענן" (2012) ו"צוק איתן" (2014) ובחמישה גופי תקשורת: הארץ, ישראל היום, ידיעות אחרונות, מעריב ואתר וואלה. במחקר הוגדרו שלוש מסגרות סיקור על־פי סוג הביקורת על החלטות הממשלה ופעולות הצבא: מסגרת מתגייסת (״כלב פודל״), מסגרת סיקור של ביקורת מאשרת (״כלב נובח״) וביקורת מהותית (״כלב נושך״).

הממצאים העיקריים של המחקר מלמדים על כך שהדפוס של התנהלות התקשורת המוּכר ממלחמות וממבצעים קודמים נמשך. בעוד ידיעות אחרונות, מעריב ואתר וואלה נוהגים באופן המוּכר של התגייסות עד שמושמעת ביקורת על־ידי פוליטיקאים ואנשי צבא, שני עיתונים חורגים מן הדגם הזה – הארץ, המבקר את הפעולות באופן יזום ועצמאי, וישראל היום, הפועל על־פי הדגם הקלסי של תקשורת מתגייסת במשך כל זמן המבצעים.