סקירת מאמרים מס' 10

תוכניות למאבק ברדיקליזציה עוסקות בתהליכים חברתיים שיוצרים נטייה לאלימות פוליטית, ובחלק ניכר מהמדינות בעולם הן נכללות במאבק בטרור. תוכניות אלו נפוצות ברחבי העולם ככלי שהאפקטיביות שלו נבדקה והוכחה, ובשל צמצום הנזקים האגביים הן גם עשויות להיות כלי בעל תועלת משולשת: יותר ביטחון, פחות הפרת זכויות אדם ואופק משופר לפיוס ולשלום. למרות זאת אין שום מידע זמין על מדיניות כוללת ומקיפה בתחום בישראל. מדובר בלקוּנה בעייתית, הן בהיבט של אלימות המגיעה מצד פלסטינים אזרחי ישראל והן בהיבט של אלימות מצד התאגדויות קיצוניות של יהודים. הנתונים שנאספו מרמזים כי ראוי לשקול הקמה של גוף ממשלתי בישראל שמטרתו חקר הרדיקליזציה ומאבק בה.

קישור למאמר

מאמרו של הרמטכ״ל לשעבר רב־אלוף אביב כוכבי קורא להתבוננות מקיפה על מקומו של צה״ל במדינה, לא רק כנכס לביטחון אלא כמאיץ לאומי־חברתי, תרבותי וכלכלי. המאמר טוען שצה״ל משמש למעשה ״חדר כושר אישי״ למתגייסים, המפתחים במהלך שירותם מגוון מיומנויות וכישורים הנדרשים במאה ה־21, והוא גם ״חדר כושר לאומי״ המחזק את המרקם החברתי ואת הסולידריות ומעודד צמיחה כלכלית. המאמר מבקש אם כך לראות בצה״ל ארגון שתרומתו לחברה חורגת באופן ניכר מייעודו הביטחוני; ארגון שתרומתו לפיתוח האישי, החברתי והלאומי יוצאת דופן והוא מעניק הזדמנות שחובה להמשיך לטפח אותה.

קישור למאמר

מאז האינתיפאדה השנייה הלכה והתפתחה בישראל מיליטריזציה חדשה, שמקורה בפרדוקס: ככל שישראל מתמודדת עם הגבלות בין-לאומיות רבות יותר על שימוש בכוח צבאי, וככל שצצות לו חלופות מדיניות וצומחת כאן חברת שוק המעמעמת את הילת שדה הקרב, כך מוסדות המדינה והכוחות התומכים בה מתאמצים עוד יותר לחזק את הלגיטימציה הציבורית להפעלת כוח ולהקרבה צבאית. התוצאה היא מיליטריזציה מסוג חדש. הספר בוחן כיצד התפתח שיח אלימות חדש של הצבא, ""מלמעלה למטה"", המתפאר בהפעלת כוח; על איזה רקע הקבוצות החברתיות המאיישות את הצבא טיפחו, ""מלמטה למעלה"", שיח אלימות דתי-לאומני, המתגאה בהפעלת אלימות; וכן כיצד משתמשים מוסדות המדינה דווקא בתופעות ליברליות, דוגמת רגישות לחללים, הפמיניזם ואפילו שיח זכויות האדם כדי לבצר את הלגיטימציה להפעלת כוח.

קישור למאמר

ספר זה הוא תיאור חצי-ביוגרפי של דניאל סימן, לשעבר מנהל לשכת העיתונות הממשלתית בישראל (GPO), של 25 שנות עבודתו עם עיתונאים זרים ב-GPO, יחד עם ניתוח ההשפעה של סיקור תקשורת זרה על ישראל מבחינת התפיסה הציבורית והמדיניות הדיפלומטית. הוא מספר את הסיפור של מניפולציות ארוכות של עשרות שנים הכרוכות בהצגת הסכסוך הישראלי-פלסטיני על ידי עיתונאים ועורכים, יחד עם פעילים פלסטינים, שניצלו לרעה את הסטנדרטים המקצועיים שלהם כדי ליצור ולשמור על נרטיב אידיאולוגי. זו קריאה מאתגרת למי שדעתם על ישראל קבועה, אבל היא קריאת השכמה מכרעת להישרדות הדמוקרטיה המערבית ולעיתונות חופשית.

קישור למאמר

המאמר מציג תיאורי מקרה מודרניים כדי להראות כיצד מלחמה בחברות מערביות מקבלת לגיטימציה באמצעות תסריט אתי הטוען כי לחימה גורמת להפסדים מועטים לשני הצדדים. מודל שיח אתי שלאחר המלחמה מתאר מצב של סלידה מנפגעים, ובאמצעותו מנסות ההנהגות המודרניות לשכנע את הציבור בצורך בחיזוק הצבא ולהעניק לגיטימציה לרעיון המלחמה, באמצעות מהפכות טכנולוגיות ודוקטרינות שמטרתן להבטיח שהמלחמה הבאה תהיה מדויקת יותר ואתית יותר. המאמר ממחיש מצב זה על ידי ניתוח אירועים שהתרחשו לאחר מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה ומלחמת וייטנאם, וכן מקרה ישראלי. ‏

קישור למאמר

במהלך העשור-שניים האחרונים, ובצֵל תהליכי עומק שונים המתחוללים בחברה הישראלית, מתרבים סימני השאלה ביחס לתקפותו של רעיון הציונות המקורי כ'רעיון מסדר' מרכזי לישראל בעת הזו. דו"ח זה הינו תוצאה של מאמץ מרוכז, שכלל ארבעים ראיונות עומק של בעלי דעות משפיעות בישראל המגיעים מרקעים שונים ומגוונים וכן ביצוע סקר עמדות מקיף בקרב מדגם מייצג כלל-ארצי שנועד לתת תוקף לממצאים הראשוניים ולהיתכנות הטמעתם. מטרת מאמץ מורכב זה הינה הצעת מתווה מוסכם, הכולל 'רעיון מסדר' חלוּפי ומספר פרדיגמות מובילות, אשר ביחד יכולים לשמש כ'מחנה משותף' למגוון הקולות ו'השבטים' המצויים כיום בחברה הישראלית. 

קישור למאמר

תפיסת ה"קטלניות" שאומצה לאחרונה על ידי צה"ל, הייתה מרכזית באסטרטגיית שיווק הלגיטימציה שלו, המזמינה קהלים שונים לפרש את האלימות הצבאית. 

המחקר הנוכחי בחן את המנגנון הזה על ידי ניתוח הערות הקוראים על מאמרי חדשות הקשורים לקטלניות, ומצא שהוא יעיל ביותר בהשגת לגיטימציה על ידי סימון הגבולות האתיים של המושג והאינטרסים המגזריים הקשורים בו. באמצעות דיאלוג עם הציבור, בחר הצבא להדגיש את הקשר בין קטלניות לבין השקט הביטחוני היחסי והשגשוג הכלכלי שהושג בישראל, תוך שיווק צה"ל כ"סטארטאפ הגדול במדינה". עם זאת, אסטרטגיה זו מסכנת את התהליך הדמוקרטי על ידי העברת הבחירה במושגים אסטרטגיים מנציגים נבחרים לדיאלוג ישיר בין הצבא לבין סוכני הלגיטימציה המועדפים עליו. זה גם שוחק את מעמדו הא-פוליטי של הצבא ויש לו מחיר אתי, מבצעי ומוסרי כבד.

קישור למאמר

אריאל ברנע מראיין את סבו, בנימין ברנע, על הטרנספורמציות האנרגטיות להן היה עד במהלך חייו. בנימין, ניצול שואה, דן בחייו המוקדמים כשחווה פוגרום ברומניה בשנות ה-30, גירוש המשפחה לגטו באוקראינה ועלייתו לישראל. הוא מתאר את תקופות חייו, עבודתו בקיבוץ ושירותו בצבא הישראלי. 

הוא עורך השוואות בין ישראל לארה"ב, ומציין את חשיבות הצריכה לחלום האמריקאי. בן מתאר את השיפור ההדרגתי של התשתיות בישראל כשהיא הפכה ל"סטארט-אפ ניישן", ואת האתגרים העומדים בפני המדינה הן במזרח התיכון והן מבצורת ושינויי אקלים.

קישור למאמר

חיילים משתמשים לעתים קרובות בסוגים שונים של נימוקים כדי להסביר, להצדיק או לתת לגיטימציה להתנהגותם. לעתים קרובות ניתן לסווג את ההסברים הללו כמוסריים, מכיוון שהמטרה הסופית היא לעשות את מה שבאופן תיאורטי הוא 'טוב'. עם זאת, כאשר מסתכלים מקרוב על התמריצים לפעול, אנו יכולים לראות שהם מונעים לעתים קרובות על ידי מניעים אחרים, אינסטרומנטליים יותר. בפרק זה, אני מתמקד בישראלים ובוחן כיצד מעשיהם והסבריהם מתחלקים לשלוש רמות; האישי (ההגנה על העצמי) הממוקד בקבוצה (היחידה, או הצבאית כולה) או אפילו בהתחשב בכל מדינת הלאום. עוד אראה כיצד ה"מוסר האינסטרומנטלי" הזה מושפע פעמים רבות מ'מבט משמעתי'. אני טוען בפרק זה לגישה קונטקסטואלית למוסר הלוקחת בחשבון יחסי כוח, נסיבות פיזיות ויחסים בין-אישיים.

קישור למאמר

הצבא בישראל נחשב לאחד המוסדות הבולטים בחברה, המשפיע על התחום הכלכלי, התרבותי והפוליטי שלה. ישראל היא אחת ממדינות בודדות שבהן שירות צבאי לנשים הוא חובה וזה נחשב כעדות לשוויון מגדרי. למרות זאת, ישראל עדיין מפגרת אחרי מדינות אחרות כל עוד נשים בתפקידי לחימה נשארות חריגות ולא הכלל, ועדיין אינן מורשות להשתלב בכל היחידות והתפקידים הצבאיים. הפרק בוחן את תהליך שילובן של נשים כחיילות בצה"ל ואת תהליך שילובן בתפקידים תומכי לחימה ובתפקידי לחימה. הפרק עוקב אחר מאבקיהן ונקודות המבט שלהן לגבי מעמדן של נשים בלחימה בחברה הישראלית הצבאית. קישור למאמר

בניגוד למחקרים הבוחנים את חווית הכליאה בבתי כלא אזרחיים, חסרה ספרות ותיאוריה המתמקדת בחוויית הכליאה הצבאית. המחקר האיכותני הרטרוספקטיבי הנוכחי חקר את הניסיון של 27 יוצאי אתיופיה, אוכלוסייה המיוצגת יתר על המידה בכלא הצבאי הישראלי, שנכלאו במהלך שירותם הצבאי עקב עבירות עריקות. מהראיונות התפתחו שני נושאים מרכזיים: (א) הכלא הצבאי ככלי להשגת מטרות אישיות ו-(ב) תפיסה עצמית כקורבנות של המערכת. הממצאים מצביעים על כך שהכליאה הצבאית לעיתים חסרה את הפסיכולוגיה השלילית המתוארת בספרות על כליאה אזרחית. ברמה התיאורטית, התוצאות מצביעות על כך שחווית הכליאה עשויה להיות לא אוניברסלית אלא תלויה בהקשר החברתי והתרבותי ובמשמעות של הכליאה עבור הפרט המעורב.

קישור למאמר

מאמר זה, המעוגן בתיאוריה הפמיניסטית, בוחן את הקשר בין אימהות לבניהן המשרתים בצבא ההגנה לישראל. מחקר איכותני זה, המבוסס על 28 ראיונות עם אימהות ובנים, חושף תמונה מורכבת. למרות שהצבא משמש כשומר סף שמרחיק אימהות ומחזק את התרבות ההיפר-גברית, המשתתפים מתארים את המעורבות הפעילה של האימהות בחיי היומיום של בניהן החיילים ללא כל תחושת נחיתות בהתמודדות עם המנגנון הצבאי. האימהות נוטלות על עצמם את תפקיד הפסיכולוגיות, מצילות את הבנים מהסתבכות עם מפקדיהן הישירים, ואף מארגנות את מסלול השירות של בניהם. הרחבת הפרקטיקות האימהיות לתחום הצבאי מטשטשת את ההמשגה הבינארית של "גברים בנשק ונשים בבית" ושופכת אור נוסף על השינויים העכשוויים שחלו ביחסי צבא-משפחה בישראל.

קישור למאמר

במאי 2021 התרחש סכסוך גדול בעזה ובסביבתה בין ישראל לחמאס והג'יהאד האסלאמי. חודשיים לאחר מכן, שאלנו את היהודים בבריטניה את דעותיהם לגבי פעולות ממשלת ישראל במהלך אותו סכסוך. המשיבים נשאלו האם הם מאשרים את הדרך שבה ישראל ביצעה את הפעולה הצבאית, ואת המידה שבה הם מאמינים שהפעולה הזו נבעה משיקולים צבאיים או מדיניים.

קישור למאמר