Menu
איל בן־ארי
מכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון
מאמר זה מהווה פיתוח והרחבה של מאמר שהתפרסם ב־2022:
Military Sociology in Israel. In Markus Steinbrecher, Heiko Biehl and Martin Elbe (eds): Empirical Social Research and the Armed Forces. Berlin: Wissenschafts-Verlag. 131-56.
מאמר זה היה אמור להתפרסם בכתב העת "חברה, צבא וביטחון לאומי" בשיתוף עם הוצאת "מערכות" אך כיוון שהשימוש במילה "כיבוש" אינה מותרת בפרסומים של צה"ל הוא מתפרסם בפורום הזה.
תחום הסוציולוגיה הצבאית – והדיסציפלינות הקשורות אליו כאנתרופולוגיה, פסיכולוגיה חברתית (אך לא הקלינית) וחלקים ממדעי המדינה והיסטוריה – חי וקיים בישראל. חוקרים מרכזיים ממשיכים להדריך סטודנטים לתארים מתקדמים, ולפרסם מחקרים חשובים על צה"ל. לפני שני עשורים, יחד עם זאב רוזנהק ודני ממן (Maman, Rosenhek and Ben-Ari 2003), פרסמתי ניתוח של קווי המתאר המרכזיים של התחום. לפני כשנתיים (Ben-Ari 2022), עדכנתי ופיתחתי את טענותיי מהמאמר המקורי. ההזדמנות לפרסם מאמר זה בעברית, בעת שמלחמת "חרבות ברזל" עדיין נמשכת, מאפשרת לי הרחבה נוספת כמו גם מבט ביקורתי יותר על הסוציולוגיה הצבאית בישראל.
במאמר זה אטען שהתחום, כמו תחומים רבים במדעי החברה, מתאפיין בהתרחבות מתמשכת של נושאי מחקר, משוקעות של חוקרים ישראלים במערכת האקדמית העולמית, הרחבת וריבוי הגישות התיאורטיות ובאקדמיה והתגבשות קונצנזוס בנוגע למעמד הגבוה יותר של סוציולוגיה ביקורתיות. עם זאת, העיסוק בסוציולוגיה של הצבא מושפע ממיקומה השולי כתחום דעת בסוציולוגיה הכללית, שאף היא אט אט נחלשת באקדמיה (לדוגמה צמצום המחלקות במכללות, ואיחודן עם מחלקות רב־תחומיות בעלות אוריינטציה של משאבי אנוש). בדרך זו, המיפוי הרחב שמאמרי כולל מאפשר ללמוד גם על שינויים במעמד הצבא ותפקידיו, על שינויים בשדה הדיסציפלינארי ועל יחסי הגומלין בין השניים.
על אף שאשתמש במונח "סוציולוגים צבאיים" לחוקרים שאתייחס אליהם, יש לשים לב שהוא עלול להחטיא את התיוג העצמי של חוקרים רבים אשר מתוך ביקורת על דפוסי הארגון או מדיניותו, או מהיותם הרואים בצבא זירה למחקרים בעלי מוקד ביקורתי–חברתי (כגון אי שוויון בהקשר המעמדי או המגדרי) לא יהיו מוכנים לקבל תיוג זה. כמו כן, הוא לא יתאים לחוקרים הפועלים בתחומים אחרים נוסף על הצבא ואולי היו מרכזיים יותר בתחום בעבר. אשתמש במונח זה אך ורק לשם הנוחיות, כדי לציין סוציולוגים וסוציולוגיות שמחקריהם נוגעים לצה"ל ולצבאות של ארצות אחרות.
הניתוח שלי מתבסס על היותי משתתף פעיל למדי בתחום, על סקירות קודמות (Barak and Sheffer 2013; Cohen 2008; Sasson-Levy 2011b; Rosman 2018b) ועל שיחות רבות מאוד עם מגוון עמיתים וחברים. עם זאת, יש מספר סייגים הקשורים לגבולות המאמר ולמגבלותיו: ראשית, הדגש שלי הוא על עבודות משני העשורים האחרונים, ולא על התפתחויות היסטוריות שנידונו במאמר של רוזנהק, ממן ושלי מלפני שני עשורים. שנית, המחקרים שאני מצטט אינם סקירה כללית ושיטתיות אלא הדגמות של מגמות ונושאים. שלישית, אני מתבסס אך ורק על עבודות שהתפרסמו בפורומים אקדמיים או הוצאות לאור בעלות אופי אקדמי, ולא על דוחות או ניירות מסוגים אחרים. רביעית, הסוגיות שהסוציולוגיה הצבאית בישראל עוסקת בהן קשורות קשר הדוק הן לצורות המשתנות של הסכסוך המזוין ולכיבוש הצבאי שצה"ל מעורב בו (בן אליעזר 2012; Sher et al. 2014) כמו גם לתמורות שהחברה הישראלית עוברת מאז סוף שנות ה-80 (Cohen 2008; לוי 2008). אלה כוללים קיטוב פוליטי, חברתי ואידיאולוגי, גישות ניאו־ליברליות השולטות בחלקים רבים של החברה, כלכלה משגשגת עם אי שוויון חברתי משמעותי, התחזקות רגשות לאומיים ולאומנים יותר בקרב ציבור המצביעים לצד המשך נורמליזציה של הכיבוש הצבאי ופתיחת הצבא לביקורת חיצונית (עניינית ולא עניינית) יותר מעבר.
חמישית, בנימה אישית אציין שיש מידה של סיכון לפרסם מאמר זה בעברית, מכיוון שיש אפשרות שבלי משים לא אכסה את עבודותיהם של חוקרים מסוימים שיראו זאת כפגיעה או התעלמות. אין זאת כוונתי. עם זאת, אני מרשה לעצמי לפרסם מסה זאת כיוון שאני בסוף הקריירה האקדמית שלי (כבר איני תלוי באחרים לקידום), אבל בעיקר מכיוון שאני מבקש לעורר דיון על תחומנו על תרומותיו ומגבלותיו (כולל שלי אישית).
אתחיל בשרטוט המוסדות ומקורות המימון העיקריים שבאמצעותם מתבצע המחקר. לאחר מכן אבחן את הנושאים והמסגרות התיאורטיות העיקריות המאפיינים את הסוציולוגיה הצבאית בישראל. הפרק הבא עוסק בהסבר התהליכים העיקריים העומדים בבסיס המחקרים וכיצד מושפעים אקדמאים ישראלים ממגמות עולמיות באקדמיה. אסיים בסיבות לעושר התחום בישראל ואציע כמה מחשבות בנוגע להשפעת מלחמת "חרבות ברזל" על המחקר.
מוסדות אקדמיים
מחקרי הסוציולוגיה הצבאית נעשים בהקשרים מוסדיים שונים. חוקרים שייכים לרבות מהאוניברסיטאות והמכללות בישראל, אך כיוון שאין תוכנית המוקדשת לתחום בלבד (יש כמה סוציולוגים המלמדים במסגרת תוכניות לביטחון), המחקר וההוראה מתבצעים על ידי חוקרים בודדים בהתאם לתחומי העניין והחלטותיהם. החוקרים במוסדות האקדמיים בדרך כלל סיימו את לימודי הדוקטורט שלהם בחו"ל, או בילו תקופות ארוכות במוסדות אקדמיים מחוץ לישראל. בשנים האחרונות אוניברסיטת אריאל, הודות בעיקר לפעילותו של עוזי בן־שלום, ואוניברסיטת בר־אילן, הופכות יותר ויותר בתים למחקרים בנושא צבא בהשוואה לאוניברסיטאות אחרות. הסבר אפשרי אחד לתנועה מוסדית זאת עשוי להיות הזיהוי הפוליטי של אוניברסיטאות אלה והמקום הרחב יותר שיש בה לסוציולוגים שאינם מזוהים עם הגישה הביקורתית. אולם כיוון שאנו קהילה יחסית קטנה בארץ, לדעתי ההסבר נעוץ לא פחות מכך בקומץ חוקרים מובילים שהתרכזו שם: עוזי בן־שלום, נחמיה שטרן באריאל ואלישבע רוסמן־סטולמן, איתן שמיר ואודי לבל בבר אילן, ותלמידיהם.
מחקר במסגרת צה"ל
כולל בראש ובראשונה את אנשי ממד"ה (מערך מדעי ההתנהגות) ושלוחותיו. במסגרת המרכז שהקים ב־1980 ראובן גל (אז נקרא מחלקה), נערכים מחקרים על ידי חוקרים פנימיים או יחד עם אקדמאים אזרחים. המערך מנחה מחקרים שעושות יחידות אחרות כמו היחידה של יוהל"ם (יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר), חיל האוויר, פיקוד העורף או חיל המודיעין. כמו כן, מספר קטן מאוד של מחקרים נערכים במרכז דדו ובמחלקה להיסטוריה של צה"ל. כל היחידות הללו מבצעות מחקרים תכופים (של דעת הקהל או משאבי אנוש) ופרויקטים חד־פעמיים שמכתיבים מפקדים בכירים או יוזמים החוקרים הצה"ליים עצמם. הנושאים הנחקרים כוללים מנהיגות ולכידות, משאבי אנוש, מוטיווציה, יחסי צבא–חברה או תרבות ארגונית.
במהלך שני העשורים האחרונים פורסמו שני כתבי עת במסגרת היחידות המזוהות עם ממד"ה (שנכחדו מאז): מראות מנהיגות בהוצאת ביסל"ם (בית הספר לפיתוח מנהיגות צבאית) ופסיכולוגיה צבאית, אשר על אף שמו התאפיין למעשה במחקרים סוציולוגיים. כתב עת נוסף בשם בין הזירות , שבעבר הוצא לאור על ידי ממד"ה במשך שני עשורים ועסק במדעי ההתנהגות, אבל לא היה מוכר ככתב עת אקדמי. לעומת העבר, שבו היה דגש על תהליכי ממשק בין הצבא לסביבתו, כיום עיקר המוקד המחקרי הוא על תהליכים פנים־צבאיים, בעיקר ארגוניים, ולאחרונה עבודות המבוססות על ביג דאטה. הסטה זאת נובעת מהמעורבות הגוברת של גורמים חיצוניים (למשל תקשורת, בתי משפט ופוליטיקאים) בצבא, והתרחקות יחסית ממחקר על נושאים שעלולים להיתפס כשנויים במחלוקת פוליטית – לדוגמה חרדים, דתיים־לאומיים או נשים. הסטת המשאבים לתחום הארגוני הוא מהלך דרמטי, שכן הוא שיתק את חלק מחיישניו החברתיים של הצבא.
בעוד בתחילת דרכו שלטה בממד"ה אוריינטציה פסיכולוגית חברתית, במהלך השנים החל לכלול גישות שונות בסוציולוגיה. התפתחות זאת נבעה, בין היתר, מהתמודדות צה"ל עם מקומו בחברה הישראלית ובעיות ארגוניות מערכתיות שהתמודד עימן (Ben-Ishai 2017; Lehrer and Amram-Katz 2011; Sher and Ben-Eliyahu 2011). מהלך זה קיבל חיזוק באמצעות הוספת הפסיכולוגיה הארגונית לארגז הכלים האנליטי של המערך (Ben-Shalom and Fox 2009). ממד"ה התאפיין בתקופה מסוימת על ידי שתי אוריינטציות עיקריות: פרספקטיבה פונקציונלית־ביקורתית, כלומר זו שאינה נגזרת משאלות על אי שוויון או יחסי כוח משתנים, אלא משתמשת בכלים ביקורתיים לשיפור האפקטיביות והיעילות המבצעיים של הצבא, וגישות תרבותיות המוקדשות לפענוח הגיונות או קודי פעולה מרכזיים מתוך הבנה שהנחות יסוד מעצבות התנהגות.
בשנים האחרונות במעין תנועת מטוטלת, התפתחה תגובת נגד לדגש הביקורתי שהתבטאה למעשה בדעיכתו ובסגירתו של מוקד מחקרי צבא–חברה בממד"ה, ושיבה לאוריינטציה הפונקציונלית של ימי תחילת המערך. עם זאת, גם חוקרים פונקציונליים חוקרים מדי פעם נושאים מתוך עמדה ביקורתית על הקיים, אבל אינם מזוהים ולרוב גם אינם מזדהים עם התיאוריות המקובלות כביקורתיות. אלה בעיקר חוקרים המוכוונים על ידי תפיסות של סוציולוגיה של מדיניות, ופועלים מתוך שאיפה שהידע המחקרי יחולל שיפור והתייעלות ארגונית ברמה זו או אחרת ויהיו כלי בידי הצבא. לעומת זאת חוקרים ביקורתיים, לרבות כמה מחוקרי התרבות הצבאית ואחרים, מחויבים יותר לפיתוח הידע התיאורטי ולהרחבת נגישות הביקורת הציבורית על הצבא.
מרבית החוקרים בצה"ל משרתים כקציני צבא (יש מספר אזרחים המועסקים ישירות בצבא), וככאלה הם כפופים לאותם תנאים ומשמעת כמו קצינים רגילים אחרים. עם זאת, כיוון שהם נחשבים מומחים – למשל כמו מהנדסים צבאיים או עורכי דין – הם זוכים למעמד ולאוטוריטה ארגוניים המבוססים בעיקר על הישגיהם ההשכלתיים. חשוב מכך, מומחיות זו מעניקה להם מידה של עצמאות לערוך מחקרים ולהשמיע את ממצאיהם בפורומים צבאיים פנימיים ולעיתים חיצוניים. נוסף על כך, בעוד שיתופי פעולה עם חוקרים המבוססים באקדמיה פחת בהשוואה למצב לפני שני עשורים, מספר חוקרי ממד"ה עדיין עושים דוקטורט באוניברסיטאות.
אגודת חוקרי צבא–חברה בישראל (https://www.civil-military-studies.org.il) מאגדת את מרבית הסוציולוגים של הצבא באמצעות כתב עת, סקירות מאמרים, כנסים דו־שנתיים וסמינרים נוספים. גם אגודה זאת הוקמה באמצע שנות ה־2000 על ידי ראובן גל, שהביא בהצלחה חוקרי סוציולוגיה ואנתרופולוגיה צבאית ואף דיסציפלינות משיקות כמו גיאוגרפיה, כלכלה ואפילו מדי פעם פילוסופיה והיסטוריה. לא פחות חשוב, זהו פורום שבו קציני מחקר צבאיים (בעיקר מממד"ה) מציגים מעבודותיהם ומקיימים דיאלוג עם חוקרים אזרחים. בשנים האחרונות האגודה יזמה מפעל מבורך של עלון סקירת מאמרים בתחומים הנוגעים לה (https://www.civil-military-studies.org.il/%d7%a2%d7%9c%d7%95%d7%9f-%d7%a1%d7%a7%d7%99%d7%a8%d7%aa-%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d/)
עם זאת, למרבה הצער, לפני כמה שנים חלק מהסוציולוגים המתייגים עצמם כביקורתיים הרחיקו את עצמם מהאגודה, כיוון שהם רואים בה מעוז של מחשבה שמרנית ופורום המשתף פעולה עם צה"ל. למרבה האירוניה, סטודנטים רבים בהדרכתם של חוקרים אלה מופיעים בקביעות בכנסי האגודה, וכמה מהם אפילו זכו בחלק מהפרסים שהיא מעניקה לעבודות מצטיינות. כמו כן, חשוב לציין את פעילות קהילת צבא וביטחון של האגודה הסוציולוגית בישראל. פורום זה מארגן פאנלים בכנסים השנתיים של האגודה, ומדי פעם סדנאות וקבוצות עבודה. פורום זה גם הוא חשוב כזירה למפגש בין חוקרים צבאיים ואזרחיים.
יש כמה מכונים עצמאיים, או כאלה המעוגנים באוניברסיטאות החוקרים את הצבא ומהווים קהילת מומחים בתחום הביטחון, כאשר חלקם תומכים במחקרים בתחומנו. בהם: מכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון; מרכז בגין–סאדאת; סקציית הביטחון במכון הישראלי לדמוקרטיה; פרויקטים מחקריים של מכון ון־ליר; המרכז ללימודי ביטחון לאומי באוניברסיטת חיפה; והמכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). בכלליות, מכון אחרון זה ממסדי–שמרני מבחינת מחקריו, וחוץ מקומץ חוקרים קטן הרמה האקדמית של רוב חבריו אינה מרשימה במיוחד.
תופעה חיובית הקיימת זה עשרות בשנים היא פרויקטים שיתופיים המקשרים בין חוקרים ממוסדות אקדמיים שונים. אלה כוללים מחקרים של אורן ברק וגבי שפר בנושא צבא ומיליטריזציה בישראל; אורנה ששון־לוי ועדנה לומסקי־פדר על מגדר, צבא ואזרחות; עדנה לומסקי־פדר, ניר גזית ואנוכי על המילואים; או גבריאל (גבי) בן־דור ועמי פדהצור גם על מילואים. נוסף על כך, חוקרים נוספים שיתפו פעולה עם חוקרים מתחומים אחרים. למשל קובי מיכאל ואחרים על יחסי צבא–חברה; עמי אורן ואחרים על גיאוגרפיה וצבא; עוזי בן־שלום ואחרים על פסיכולוגיה צבאית; אודי לבל ואחרים על הנצחה ושכול. אליהם אפשר להוסיף את ששון־לוי, לומסקי־פדר, סטיוארט כהן ואנוכי שפרסמנו יחד – ועדיין זוכים לפרסם – עם רבים מתלמידינו בעבר ובהווה.
כמו כן חשוב לציין כי יגיל לוי שיתף פעולה עם חוקרים רבים אחרים, ודוגמה קונקרטית לכך מפעל מרשים של הוצאת חמישה ספרים ערוכים לאור בשיתוף הפעולה של האגודה הסוציולוגית עם האוניברסיטה הפתוחה.
חוקרים ישראלים מופיעים בקביעות ובמספרים גדולים בפורומים בין–לאומיים רלוונטיים כגון The Inter-University Seminar on Armed Forces and Society, קבוצות המחקר של The European Research Group on Military And Society, או קבוצת המחקר על כוחות מזוינים ויישוב סכסוכים של ה־International Sociological Association. אני מתרשם שביחס לאוכלוסיית המדינה, ישראל היא אחת מהמדינות עם שיעורי ההשתתפות הגבוהים ביותר בפורומים בין־לאומיים על צבא (אם לא הגבוה ביותר). למעשה, יש ישראלים שהם חברים פעילים מאוד בוועדות הקשורות לפורומים אלה, ויגיל לוי אף היה נשיא של ERGOMAS ויזם את קשרי האגודה עם הוצאת הספרים ספרינגר. נוסף על כך, חוקרים רבים מישראל משתתפים בוועדות עורכים של כתבי עת מדעיים בתחום.
הפורומים והוועדות הללו מספקות זירות חשובות להפריה הדדית של רעיונות, וליצירת קשרי מחקר בין־אישיים בין ישראלים לחוקרים מחו"ל. מעבר לאיכות המחקרית של חוקרים ישראלים, מעמדה של ישראל בפורומים אלה קשור גם לעובדה שהיא בין המדינות הבודדות שלה צבא לוחם באופן פעיל ורציף, ולכן מעורר סקרנות רבה. מבחינה זו, גורם מרכזי להתפתחות הקשרים הבין־לאומיים היה הרחבת מרכזי המחקר והאגודות האירופיות וההשתלבות המסיבית של ישראלים בהם. כפי שטענתי בעבר (Ben-Ari 2016), הרעיונות החדשניים ביותר מבחינה תיאורטית בסוציולוגיה צבאית נוצרו באירופה (ובמדינות אחרות), ולא בארצות הברית שבה הסוציולוגיה הצבאית נמצאת בשפל אולי בעיקר כיוון שהיא כה שולית בסוציולוגיה האמריקנית.
מחקר המתרחש בתוך הצבא ומחקר המתרחש מחוצה לו
לאחר מלחמת לבנון השנייה התרחשה נקודת מפנה בפרסום מחקרים על צה"ל. בעוד ממד"ה מעודד מחקר והצנזור הראשי מכסה רק עניינים מבצעיים, הבעיה נוצרה סביב מערך דובר צה"ל שהוא בעל הסמכות לבדוק (ואף לחסום) את כל הפרסומים האקדמיים שמתבססים על מימון צבאי או שהתבצעו בתוך הצבא לאחר קבלת רשות רשמית. בשל הכישלון (הנתפס ציבורית) של צה"ל במלחמת לבנון השנייה, ובשל המשימות של צה"ל השנויות במחלוקת פוליטית (למשל שיטור שטחים כבושים או חיסולים ממוקדים [Gazit and Brym 2011]), כל מחקר הנחשב בעל פוטנציאל פוגע בתדמית נתפס כבעייתי על ידי דובר צה"ל. מצב זה החריף בשל הקיטוב הפוליטי–חברתי הרחב יותר בישראל. עם זאת, יש לציין שהשליטה בתכנים המותרים ואסורים לפרסום לא נבעה מהתערבות פוליטית ישירה אלא משיקולים הקשורים לתדמית הציבורית של צה"ל ובעיקר לאופן שבו נושאים צבאיים מדווחים עליהם בתקשורת.
כיוון שישראל היא חברה פתוחה ויש אנשים רבים ששירתו בצבא עקב גיוס חובה, מילואים או כאנשי קבע (בעיקר קצינים בדימוס) ובשל השטח הגיאוגרפי הקטן יחסית של המדינה, אפשר לערוך מחקרים רבים על הצבא מחוץ לצה"ל. בהתאם, חוקרים לעתים קרובות ראיינו או שלחו שאלונים לאנשים עם התנסויות בצה"ל, אך כבר אינם משרתים בו (למשל Ben-Ari et al. 2010; Sasson-Levy and Lomsky-Feder 2018). למיטב ידיעתי, לא הוטל כל הגבלה על פרסום ממצאים מסוג זה. כמו כן, בשל ההרחבה של המדיה המסורתית והחדשה (כולל אתרי חדשות וכן שורה של בלוגים, פורומים וקבוצות דיון) חוקרים יכולים להשתמש בנתונים המופיעים שם (Golan and Ben-Ari 2017; Israeli and Rosman-Stollman 2015; Kuntzman and Stein 2014).
המימון למחקר כולל מקורות פנימיים וחיצוניים כאחד. בעבר ממד"ה היה מממן מרכזי של מחקרים שראה כרלוונטיים. המחקר שהתאפשר על ידי מימון זה כלל בעיקר קואליציות של חוקרים מתוך הצבא ומחוצה לו (Ben-Ari et al. 2010; Lomsky-Feder and Ben-Ari 2012; Sasson-Levy and Amram-Katz 2007). עם הצמצום התקציבי בצה"ל בעשור וחצי האחרון, כמות המחקר הסוציולוגי הממומן ומתאפשר על ידי צה"ל הצטמצמה מאוד. יש לקוות שמצב זה ישתנה בעקבות מלחמת "חרבות ברזל". בקרב כמה מחוקרים הביקורתיים יש במקרה הטוב אמביוולנטיות בנוגע לקבלת מימון רשמי למחקר או אפילו דחייה מוחלטת של כספים כאלה, לבל יראו כמשתפי פעולה או כפופים לצורכי הצבא ולאינטרסים שלו. מקורות מימון נוספים למחקרים על צה"ל הם קרנות מחקר אוניברסיטאיות, קרנות לאומיות, קצין רפואה ראשי ומדי פעם משרדים ממשלתיים.
למעט יגיל לוי, המופיע בקביעות ב"הארץ" (עיתון מרכזי בעל נטייה ליברלית־שמאלית), הסוציולוגיה הצבאית אינה בולטת במיוחד בפורומים תקשורתיים ציבוריים של המדיה הישנה. יש פעילות מסוימת של חוקרים במדיה החדשה ובבלוגים ובפורומים לדיונים, כפי שאנו עדים במלחמה בעזה, אך אלה לרוב מוגבלים לקהלים שהם פונים אליהם בבחינת "הטפה למומרים". נוסף עליהם יש את חברי הINSS, גוף מכוון מדיניות הממוקם באוניברסיטת תל־אביב המדווח על נושאים חברתיים הקשורים לצבא בהודעות לעיתונות וניירות עמדה, ומדי פעם ראשי ממד"ה והיחידה לבריאות הנפש בצה"ל שמעורבים בדיווחים בתקשורת. בתקופה שבה התנהלו "מלחמות מגדר" על שירות הנשים במקצועות צבאיים ועל שירותם המשותף של דתיים וחילוניים, הייתה אורנה ששון־לוי נתונה להתקפות מרושעות למדי בכלי תקשורת מסוימים. עוד נראה אם מחלוקת זו תגווע לאחר השתתפות נשים בקרבות במלחמת "חרבות ברזל".
בה בעת מתקיימת פעילות רבה בוועדות או בפורומים פנימיים שחוקרים משתתפים בהם. על אף שאינם פתוחים לציבור הרחב, הם בכל זאת סוג של פעילות ציבורית שבה ידע אקדמי מועבר לצבא. לבסוף לוי, ובמידה מסוימת מספר קטן של חוקרים נוספים (עוזי בן־שלום ואנוכי), מארגן באופן קבוע קבוצות עבודה, כנסים וסדנאות שחלקם פתוחים לציבור ומדי פעם מדווחים בתקשורת. המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) מארגן אף הוא קבוצות עבודה או כנסים הקשורים לסוציולוגיה צבאית, על אף שלעיתים קרובות אלה סגורים לציבור האקדמי הרלוונטי (במיוחד הביקורתי), או שהם בעיקרם אירועי יחסי ציבור.
התחום מגלה קשת מרשימה של נושאים ותמות מחקריים. להלן טיפולוגיה גסה של אשכולות של נושאים שנראים לי קשורים זה לזה. בתחילת הדברים אציין כי בעוד רבים מהנושאים הנחקרים כיום הם המשך של תחומי עניין החוזרים לאחור עשרות שנים, לעתים קרובות יש שימוש במסגרות תיאורטיות עכשוויות יותר. אלה כוללים את חקר אליטות צבאיות (ברק וצור 2012), קבלת החלטות (Peri 2006), יחסי צבא –חברה (Levy and Michael 2011; Lebel and Lewin 2015) דעת קהל (Tiargan-Orr and Eran Jona 2016), מוטיבציה (Ben-Shalom and Benbinisti 2016), מנהיגות (Padan 2017), משפחות (Bershtling 2023; Eran Jona 2009) ומבנה הצבא (Ben-Ari et al. 2022). להלן תחומי המחקר העיקריים המאפיינים את התחום.
מחקרים על המיליטריזציה (גידול המשאבים החומריים המוקדשים לביטחון) והמיליטריזם (מערכת תפיסות הרואה בהפעלת כוח צבאי האמצעי המרכזי להשגת יעדי המדינה) בישראל נישא בעיקר על ידי חוקרים ביקורתיים. אלו חקרו נושאים כגון תרומת הצבא לאי שוויון (לרר 2021), ומיליטריזם תפיסתי או חומרי (Levy 2007, 2008 ; Livio 2018). פרסומים רבים מראים כיצד תהליכי המיליטריזציה קשורים קשר הדוק לתהליכים תרבותיים רחבים כמו הלגיטימציה החברתית להרחבת צה"ל (Safrai 2018), כיצד סרבנות מצפונית מדגישה מיליטריזם (Weiss 2014), אתיקה ומיליטריזם (Eastwood 2017; Rothem 2017), חינוך וצבא (גזית ולוי 2016), סוציאליזציה צבאית ושעתוק מעמדי (Levy and Sasson-Levy 2008, או המיליטריזציה של גיאוגרפיית המדינה (אורן ומיכאל 2013; צפדיה ואח'. 2010). עם זאת, אפשר לראות בחלק מעבודתו של סטיוארט כהן על אזרוח וכפיפות היתר של הצבא (Cohen and Cohen 2022) כמבטאים מחלוקת עם תזת המיליטריזציה.
עבודות אלה שזורות במחקרים על שיחים תרבותיים שבמרכזם שיחים פסיכולוגים הנוגעים לצבא (Lomsky-Feder and Ben-Ari 2010), שיח על התאבדות חיילים (Rothem 2018b) דיאלוגים על סרבנים וסרבני מצפון (פרץ 2014; Livio 2014, 2015 ; Weiss 2014, 2016, 2018) או ביטויים של מחאה והתנגדות (כתריאל ושביט 2013; ששון–לוי ואח' 2011). נוסף על כך, מחקרי התרבות והפוליטיקה של טראומה בקרב חיילים קושרים בין חוויות אישיות ובין ההבניה החברתית של מקום המלחמה בחברה (פרידמן פלג 2017; פרידמן–פלג ובילו 2011; פרידמן–פלג וגודמן 2010).
על אף שבחרתי לא לכסות את החקר הסוציולוגי והאנתרופולוגי של תהליכי "הביטחוניזציה" (Securitization), כלומר בחינת התהליכים שתפיסות ומושגים כגון ביטחון, איומים, או סכנות – בישראל – מובנים דרכן, ראוי לציין כמה נקודות: ראשית, תחום זה מתפתח בשנים האחרונות, ומוצא את ביטויו בעבודותיהן של חוקרות כגון לימור סמימיאן–דרש (Samimian-Darash 2009; 2016; 2017) יעל ברדה (Berda 2012; 2020) או אראלה גרסיאני (Grassiani 2017; 2018; 2019). שנית, זהו תחום שאנליטית נפרד מחקר הצבא, אך במידה רבה חופף לו. יתר על כן, כמה מהחוקרות הללו הגיעו למחקר על ביטחון מתוך התבוננות בצבא ופעילותו.
כהשתקפות ישירה של התפתחויות אקדמיות–גלובליות, בשנים האחרונות מחקרים רבים הם על מגדר כשהרוב המכריע ממוקד כמעט אך ורק בנשים ולא בגברים. בראש רשימת החוקרות מגדר וצבא עומדת אורנה ששון–לוי לבדה (2006, 2011a, 2011b,) או (מאוחר יותר) עם עדנה לומסקי–פדר. מגוון הנושאים שנחקרו מרשים ביותר וכולל מגדר ואזרחות (לומסקי–פדר וששון –לוי 2015), ריבוי דגמי שירות נשים (עמרם–כץ 2018); ההצטלבות בין עדתיות ומגדר (Lomsky-Feder et al. 2018), הקישור בין מוצא אתני למגדר בקרב חיילים קרביים (Grosswirth-Kachtan 2016, 2017), מגדר ברמת החייל הבודד והיחידה (ששון–לוי ולומסקי–פדר 2018), שילוב לוחמות (הראל ודפנה–תקוע 2023), שילוב מגדרי בהכשרת קצינים (Sasson-Levy and Amram-Katz 2007), הניסיון של קצינות זוטרות בהפעלת כוח (Karazi-Presler 2018; Karazi-Presler et al. 2018), אינטגרציה מגדרית ביחידות לוחמות (Ben-Shalom et al. 2019); דימויים חזותיים (Brownfield-Stein 2010; 2018), או תצורות ארגוניות המשעתקות תרבות גברית (Wasserman et al. 2018).
בהקשר אחרון זה נכללים מחקרים על דימוי לוחמים ואידיאלים אלטרנטיביים של גבריות (אדם 2023; Hakak 2016; ששון–לוי 6200) או אוריינטציה מינית (Kaplan and Rosenman 2012). אפשר למצוא התמקדות במגדר גם במחקרים על ניהול שונוּת יחידתית (Lomsky-Feder and Ben-Ari 2007, 2012). מלחמת "חרבות ברזל" החזירה את המוקד על חיילות (חלקן לוחמות) לדיונים בזירה הציבורית (בעיקר התקשורתי), ויש לקוות שיערכו מחקרים מדוקדקים על התנסותן ושילובן בכוחות הלוחמים.
תחום מרכזי נוסף הנמצא במרכזה של מחלוקת ציבורית ואקדמית, הוא מקום הדת ודתיות בצה"ל, או בניסוח אחר תהליכי של "הדתה" שצה"ל עובר (Ben-Porat and Huss 2023; Cohen 2008; Drori 2008; Hakak 2016; Rosman-Stollman 2014, 2015, 2018; גל וליבל 2012 ; Rickover et al. 2021; Leon 2021, 2023). במיוחד מעניין הדיון שהעלה מחקרו של יגיל לוי שהציע את המונח "התיאוקרטיזציה של הצבא" (לוי 2015) ותגובות הנגד (Stern et al., 2022; Cohen 2013). מחקרים אלה תיארו את השפעות הכוח הגובר של קבוצות דתיות יהודיות מחוץ ובתוך צה"ל והשסע בין קבוצות דתיות לחילוניות בו וניתחו אותם, כאשר דוגמה מרכזית היא מדיניות השילוב הראוי (Rosman 2022). כמו כן פורסמו מחקרים על תפקידי הרבנים הצבאיים והרבנות הצבאית הראשית (Cohen et al. 2016; קמפינסקי 2015) והסתירות בין דתיות לפמיניזם כפי שהם משפיעים על הדינמיקה של יחידות (Levy 2010b).
בחינת התפשטות רעיונות ניאו־ליברליים בישראל והשפעתם על הצבא היא אשכול חדש יחסית של פרויקטים. מחקרים אלה, בהובלת יגיל לוי, חורגים ממחקרים קודמים על הפרטת צה"ל או הכנסת שיטות ניהול עסקיות לתוכו (Seidman 2010). חידושם כרוך בתפיסה התיאורטית של "צבא השוק" (לוי 2010 a; Levy et al. 2020). הרעיון המנחה גישה זאת הוא שהצבא מאמץ ומעתיק פרקטיקות של שוק כדי להסתגל למגוון תנאים חברתיים, פוליטיים, כלכליים ותרבותיים משתנים (משה וטיארג'אן 2019). בין הנושאים בהם דנה גישה זאת: מדיניות צה"ל בנוגע לגיוס והשימור של חיילים טכנולוגיים מול קרביים (הרנס 2020); שינויים במודל הקריירה של קצינים במסגרת תפיסות ניאו־ליברליות (ספראי 2020); גיוס גברים חרדים לצבא כמנגנון שנוצר בעיקר על ידי כוחות שוק ותמריצים כלכליים (מלכי 2020).
קורפוס גדול של מחקרים עוסק בשכול, נושא כאוב בציבור הישראלי עוד לפני קום המדינה. עבודות רלוונטיות נכתבו על כוחם הפוליטי של ההורים השכולים (; Shalev-Nizri and Kidron 2022; Hermoni and Lebel 2012; Kaplan 2012, 2013; Lebel 2007, 2013a; Lebel and Lomsky-Feder 2009) או הדינמיקה של ייצוג חברתי בשכול המובילה להימנעות מנפגעים (Lebel 2010b) והתאבדות חיילים (Rothem and Ben-Ari 2019). נושאים חשובים לא פחות נוגעים במה שלוי (2012Levy ) מכנה היררכיית המוות של חברה, וכיצד מדרג הנפגעים מעוצב על פי ציר של ערכים המובנים חברתית Bigman and Lebel 2021)). נוסף על כך מחקר שפרסם כותב המאמר על קבורת חיילים ביפן בהקשר השוואתי כולל לישראל (Ben-Ari 2023).
מחקרים על סכסוכים ועימותים שצה"ל מעורב בהם התפתחו לכמה כיוונים. עיקר העיסוק של צה"ל (מבחינת זמן וכוח אדם) הוא הכיבוש והממשל הצבאיים (אזולאי ואופיר 2008; ברדה 2017; רם 2017; Gazit 2009, 2020; Weizman 2017; Gordon 2008. מחקרים אלו משקפים את המשך התרחבות והתאמת השליטה הצבאית באוכלוסייה הפלסטינית באמצעות מנגנונים מגוונים. מספר מחקרים בדקו גם כיצד הכיבוש הצבאי רווי באלימות מאורגנת (או בפוטנציאל שלו) (Grossman et al. 2015; Manekin 2017, 2020), כיצד יחידות צבא מגיבות לאפיזודות של לחימה בעצימות גבוהה (Ben-Ari et al. 2010; Gazit and Ben-Ari 2017) והאלימות שמפעילים מתנחלים יהודים בהסכמת צה"ל (Gazit 2015).
כיוון חדש נוסף שהתעורר בעקבות הכיבוש כולל עבודות על הלגיטימציה לאלימות צבאית (ערן יונה 2015; Ben-Ari et al. 2010; Eran-Jona and Ben-Ari 2014; Grassiani 2013; Levy 2021; Ben-Ishai 2023) ומה שגזית וגרסיאני ממשגים כלגיטימציה נזילה (Gazit and Grassiani 2023). נושא שנוגע בהיבט אחר של פעולות צה"ל הוא הדינמיקה סביב גבולות המדינה שבהם יחידות צבאיות מעורבות (בן אליעזר ופיינשטיין 2009; בן זאב וגזית 2018). עם זאת, טענותיו של בן–אליעזר (2017) עדיין תקפות: יחסית מעט מחקרים שרטטו את השלכות הכיבוש לחברה הישראלית הרחבה.
נושא החוסן החברתי עלה יחסית מהר לסדר היום המחקרי הסוציולוגי, במיוחד מאז מלחמת המפרץ (1991) וביתר שאת מאז מלחמת לבנון השנייה (2006). חלק מהתפתחות זאת נובע ללא ספק מהעיסוק האינטנסיבי בנושא בדיונים ציבוריים ובפורומים רשמיים ולא רשמיים, במיוחד בהקשרים של סכסוכים בעצימות גבוהה. מחקרים בתחום זה כוללים התמקדות במישור הפסיכולוגי הפרטני ובמישור הקהילתי, האזורי ואפילו הלאומי (Ajdukovic et al. 2015; Gal 2014a; Kimhi and Eshel 2009; Kimhi et al. 2017; Lewin 2012; Bitzur 2013 Canetti et al. 2013; Elran and Padan 2018). כיוון שפיקוד העורף אחראי לסיוע לרשויות המקומיות בהקשר זה, יחידת המחקר שלו (המסונפת לממד"ה) מבצעת מחקרים רלוונטיים שעיקרם אינו מתפרסם מחוץ לצבא. מלחמת "חרבות ברזל" תאיץ ללא ספק את המחקר, ומכיוון שעיקר המאמץ בנושא מכוון למדיניות או למדידה באמצעות כיילים קיימים, תנופה מחקרית יכולה אף להביא לפיתוח תיאורטי מתוחכם יותר.
דיונים ומחקרים על אספקטים שונים של מבנה הצבא בהשתתפות סוציולוגים, מתקיימים לפחות מאז הוויכוח בנוגע לשאלה אם צה"ל צריך לעבור מצבא המתבסס על שירות חובה לכזה המבוסס על מתנדבים. בשנים האחרונות נעלם ויכוח זה, אך בעקבות מלחמת "חרבות ברזל" יש לצפות לריבוי מחקרים על מבנה הצבא, ההסדרים השונים בבסיס סוגי שירות שונים (קבע, מילואים וחובה) וההתנסויות של חיילים בסוגי השרות הללו. לדוגמה עבודתם של בן־ארי, רוסמן ושמיר (Ben-Ari et al., 2022) היא ניסיון להמשיג מחדש את מודל שירות החובה בישראל כמבנה היברידי המשלב הסדרים ופרקטיקות של שירות חובה, ושירות מתנדבים שגם זכה להתאמה למדינות אחרות (Lillemae et al. 2023). בעניין זה, סוגיית גיוס החובה החלה לעלות עוד לפני המלחמה הנוכחית בעקבות מלחמת רוסיה–אוקראינה (2022), ובאה לידי ביטוי למשל במחקר על מוטיווציה לשירות (Rickover et el. 2021). אספקט נוסף ומענין הוא עלייתה מחדש של תפיסת "צבא העם" במלחמה, שיחד עם הוויכוח על גיוס חרדים החיו מחדש רעיון שמצא פחות ביטוי בשנים האחרונות.
בשנים האחרונות הוקדשו מחקרים לנושא המילואים, ולנוכח השינויים שהציעו בצה"ל יש לשער שמחקרים מסוג זה יתרבו בשנים הקרובות. עד כה פורסמו עבודות על חווית המילואים (Stern 2023), מוטיווציה לשירות (Itzik 2021), חוק המילואים (Rein and Ben-Ari 2020), כשירות המערך (קבילו 2022), או זהות "וטרנים" בישראל (Ben-Shalom et al. 2023). גיוס המילואים בהיקפים גדולים בהרבה מהעבר הקרוב יעצים סוגי מחקר אלה בעקבות מלחמת "חרבות ברזל". כיוון נוסף, פורה מאוד, החל ביזמתה של עדנה לומסקי–פדר (Lomsky-Feder et al. 2008). זה כמה עשורים היא ושותפיה עמלים על פיתוח תיאורטי ומחקרי של אנשי מילואים כטרנס־מהגרים, כלומר כמהגרים הנעים בין העולם האזרחי והצבאי. מערך תיאורטי זה פותח והותאם למגוון מדינות נוספות (Ben-Ari and Connelly 2023; Griffin and Ben-Ari 2020; Catignani et al. 2020).
מחקרים על הדינמיקה הפנים־ארגונית של הצבא בוצעו בשיטות כמותיות ואיכותיות (Ben-Dor and Pedahzur 2006; Ben-Dor et al. 2008; Sion and Ben-Ari 2005, 2009; Ben-Ari et al. 2010). נוסף על כך, מחקר על התמקצעות צה"ל, שהוא כבר מזמן אחד מהנושאים המרכזיים בסוציולוגיה של צבאות ברחבי העולם, קודם לאחרונה על ידי קומץ חוקרים ( Ben-Shalom 2014; Libel 2014; Libel and Gal 2010).
חוקרים ישראלים מעטים מפרסמים מחקרים על הכוחות מזוינים של מדינות אחרות: מיכאל ובן־ארי התמקדו בכוחות שמירת שלום (מיכאל ואח' 2009; מיכאל ובן ארי 2011), או בכוחות מיוחדים (גליקן וחב' 2017; שמיר ובן ארי 2017), שיאון על צבא הולנדי (2006, 2008א, ב), ברק על צבא לבנון (2009Barak ) או אנוכי על יפן, טאיוואן ואסטוניה (Ben-Ari 2011a, Ben-Ari 2022; Lillimae et al., 2023). חוקרים אחרים ביצעו עבודה השוואתית (Rosman 2016, Rosman-Stollman 2016) או ערכו אסופות השוואתיות (Grassiani and Ben-Ari 2011; Yden and Ben-Ari 2016). עם זאת, רוב מוחלט של מדעני החברה בישראל מסתכלים פנימה ובדרך כלל מבצעים מחקרים על צה"ל. מבחינה זו, הצעתו של ברק (2011Barak ) להשוות את צה"ל לצבאות אחרים במזרח התיכון (ולא לדמוקרטיות התעשייתיות) מרתק. לבסוף, יש להזכיר כי לעיתים מספר קטן של חוקרים (ישראלים ולא ישראלים) הנמצאים במוסדות מחוץ לישראל מבצעים מחקרים רלוונטיים: Sergio Catignani (2004a, 2004b) או קונצמן ושטיין (2015 Kunzman and Stein).
אוריינטציות מחקריות, פרקטיקות פרסום וכיווני מחקר עתידיים במבט רחב יותר מתגלים צירים אנאליטיים החוצים אותם והמאפיינים את הסוציולוגיה הצבאית בישראל.
גיוון הנושאים בסוציולוגיה הצבאית בישראל מלווה בהרחבה מתמשכת של אוריינטציות תיאורטיות. בעוד קונצנזוס מוחלט בדבר מרכזיותה של הסוציולוגיה הביקורתית עדיין לא התהווה, זו בהחלט האוריינטציה התיאורטית הדומיננטית ברוב מדעי החברה כיום, וככזו זוכה למעמד הגבוה מגישות אחרות. מצב זה הוא תוצר של התפתחויות אקדמיות גלובליות, והדינמיקה הבין־דורית באקדמיה הישראלית – כל דור אקדמי מותיר את חותמו מתוך דיאלוג (ואף ויכוח) עם הדורות שבאו לפניו. בשל העובדה שאקדמאים ישראלים משוקעים במבנים גלובליים, אין מפתיע שכאשר גישות ביקורתיות תפסו מקום כה חשוב במדעי החברה בעולם הן השפיעו על אותם חוקרים. כך, כדי לציין את ייחודיותם, הדור השני והשלישי של חוקרי צבא בישראל פיתחו את עבודתם מתוך התנגדות לפונקציונליזם של הוותיקים יותר. עם זאת, יש עדיין קבוצה פעילה של חוקרים שאינם בהכרח משויכים לגישה הביקורתית, ומרוכזים בעיקר באוניברסיטאות בר־אילן ואריאל ובמספר מכללות. אם כי קריאה מדוקדקת בעבודותיהם מגלה, לטעמי, קריאות מורכבות של המציאות האמפירית שכוללות ביקורת הן על הקשר צבא–חברה והן על חלק מפעולותיו של צה"ל.
מערכת הקשרים הבין־לאומיים של אנשי אקדמיה בישראל מביאה אותם לעיתים קרובות להיתלות בחוקרים ממרכזים אקדמיים בחו"ל כדי לקבוע את אג'נדות המחקר שלהם. לכן אין זה מפליא שרוב החוקרים הישראלים מנתחים נתונים באמצעות תיאוריות שפותחו במרכזים העולמיים. למשל הם משתמשים בתיאוריות על לחץ ודחק בקרב, מנהיגות צבאי, או יחסי צבא–חברה בפענוח תופעות אמפיריות. בעשורים האחרונים מצב זה משתנה, כשכיום מספר מרשים של חוקרים ישראלים מייצרים גישות תיאורטיות חדשות הנגזרות מהמקרה הישראלי. למשל עבודתו של לוי על צבא השוק (לוי 2010א, 2012א), היררכיית המוות (לוי 2012ב), או התיאוקרטיזציה של כוחות מזוינים (2014, 2015ב). כמו כן יש פריצות תיאורטיות בנוגע לשירות החובה (Ben-Ari et al. 2022), אופי מערך המילואים בין צבא לאזרחות (Lomsky-Feder et al. 2008; Lomsky-Feder et al. 2021) או הלגיטימציה להפעלת אלימות (לוי 2021, 2023; בן–ישי ולוי 2021).
דוגמאות אחרות הן מגדר ואזרחות (לומסקי–פדר וששון–לוי 2017), העבודה שלי עם עמיתים בנוגע לדינמיקה של יחידות בקונפליקטים עכשוויים (Ben-Ari et al. 2010) או בלוחמה עירונית (Ben-Ari 2012), גישות חדשות להבנת שליטה אזרחית בצבא (Barak and Sheffer 2010; Levy 2012b; 2017; Levy and Michael 2011; Michael 2010), או שימוש במדיה החדשה (Stern and Ben-Shalom 2021). להתרשמותי, התפתחות זאת היא תוצאה של השילוב של ריבוי קונפליקטים לבחינת שאלות אנליטיות בישראל, הריכוז הגבוה יחסית של חוקרי צבא ומלחמה והמשוקעות של חוקרים במערכת האקדמית הגלובלית התחרותית. כך ייחודו של המקרה הישראלי משמש כר פורה לפיתוח תיאורטי ולמחקר השוואתי.
בהקשר זה כיוון נוסף שבעיקרו חדש הוא עבודות רפלקטיביות על מחקר ופרסום (Ben-Ari 2011b; Gazit and Maoz-Ishai 2010), בניין תיאוריה (Ben-Ari 2014) נגישות לשדה (Ben-Ari and Levy 2014), או בחינת מקומו של המגדר בכניסה לשדה (לומסקי–פדר 1996). אינדיקטור לא פחות משמעותי למרכזיותם של חוקרים ישראלים בשדה הגלובלי היא העובדה שחלקם התבקשו לכתוב סקירות לא רק על ישראל, אלא בנושאים כלליים נוספים כמו מגדר וצבא (Sasson-Levy 2011a; 2017), הפקת משמעות במהלך לחימה (Ben-Shalom et al. 2012), מנהיגות (Lebel and Ben-Shalom 2018), מוות צבאי (Ben-Ari 2005), או האנתרופולוגיה של הצבא (Tomforde and Ben-Ari 2021).
פרקטיקות הפרסום באקדמיה הישראלית משקפות כמה מאפיינים. שפת הפרסום המרכזית בנושאי צבא בישראל – כמו ברוב האקדמיה הישראלית – היא אנגלית, על אף ששיעור הפרסומים בעברית גדל במהלך העשורים האחרונים. זו תוצאה של המשוקעות המתמשכת של ישראל באקדמיה הגלובלית הנשלטת על ידי מרכזים בארצות הברית ובאירופה, ובדפוסי הפרסום הנהוגים בהם. פרקטיקה זו נוגעת לקידום האקדמי המבוסס על publish or perish, כלומר על הצורך לפרסם או לסיים את הקריירה באקדמיה. כך עבור קידומם חוקרים ישראלים תלויים בפרסום בפורומים אקדמיים במרכזים ובמכתבי המלצה מחוקרים בחו"ל. כמו ברוב התחומים האקדמיים, גם בתחום הסוציולוגיה הצבאית יש תמריץ חזק לפרסם באנגלית בכתבי עת שפיטים (בעיקר כמחברים יחידים) או בהוצאות ספרים יוקרתיות, ובזכייה בתמיכה מקרנות מחקר מחוץ למדינה. עובדה זאת קשורה גם לסגנון ניסוח הממצאים והטענות, שכן על אלה להתאים לנורמות המקובלות בחברי הדיסציפלינות במרכזים הדומיננטיים. יתר על כן, תנאי מוקדם להתקדמות במוסדות ישראליים הוא הכשרת דוקטורט או פוסט־דוקטורט מחוץ למדינה, וסוציולוגים צבאיים רבים מתאימים לדפוס זה.
עם זאת, כיום מקובל יותר לפרסם פירות מחקר באחד מכתבי העת בשפה העברית, כיוון שחלקם נכללו ברשימות כתבי העת הרלוונטיים לקידום. אלה כוללים תיאוריה וביקורת, חברה צבא, וביטחון לאומי, המרחב הציבורי, סוציולוגיה ישראלית, עדכן אסטרטגי ובעבר מגמות. פרסום בעברית חשוב מכיוון שהוא חושף את מחקריהם של ישראלים לקהלים מקומיים רחבים, ואף מגביר את תרומתם לנושאים בעלי חשיבות ציבורית. נוסף על כך, ניתוח סוציולוגי מגלה שקהילת הסוציולוגים הצבאיים בישראל קטנה וסגורה יחסית. כמעט כולם מכירים את כולם ורבים שיתפו פעולה בעבר או הדריכו תלמידים במשותף. במצב זה, מרבית מהמחקר נעשה מתוך אינטראקציות קרובות עם חוקרים ישראלים, ומעטים ביותר כותבים בלי להכיר אישית את חברי הקהילה. סיטואציה זאת משפיעה על הצורה שבה חוקרים בישראל מצטטים האחד את השנייה.
בתקופתנו, חלק ניכר מהסוציולוגיה הצבאית הגלובלית, מסביר Soeters (2018), אינה מתמקד בליבה –במומחיותם של צבאות בניהול ושימוש באלימות מדינתית מאורגנת – אלא בנושאים אחרים. אולם טענה זאת אינה תקפה לישראל, שבה לא מעט מחקרים בנוגע לדינמיקות והחוויות של חיילי ויחידות הנוגעות למומחיות הצבאית הזאת. מחקרים רבים (למשל Ben-Ari et al. 2010; Ben-Shalom and Zur 2018; Ben-Shalom et al. 2021; Cohen and Ben-Ari 2014; Gazit and Ben-Ari 2017; Grassiani 2013; Grassiani and Verweij 2014; Manekin 2013, 2017, 2020; Bar and Bar and Ben-Ari 2005; Padan 2017) ממשיכים את רבים מאלה שפורסמו בעקבות מלחמת ששת הימים, יום הכיפורים ולבנון הראשונה. אולם בהתחשב בכמות האירועים האלימים שצה"ל מעורב בהם במסגרת הכיבוש, בהשוואה לתשומת הלב המופנית לנושאים אחרים, נושא זה לא נחקר דיו. לפיכך, איננו יודעים מספיק על ההתנסויות הצבאיות בפועל של יחידות ויחידים, וכיצד חוויות אלה קשורות לסוגיות קלאסיות של סוציולוגיה צבאית כגון מנהיגות או דינמיקה של קבוצות קטנות. אפשר לטעון שמצב זה נובע מהעובדה שמתחילת שנות ה־80 של המאה ה־20 ועד מלחמת "חרבות ברזל" לא עסק צה"ל ישירות במלחמה גדולה אינטנסיבית. אולם הוא היה מעורב בעצימות גבוהה לפרקים עד כה בעזה ובלבנון, המשיך פעילות (לעיתים באלימות) בשטחים הפלסטיניים, ופטרל סביב גבולות המדינה. על רקע זה האסופה שערכו בן־ישי, לוי ומשה (2021) על הלגיטימציה לאלימות צבאית כה חשובה. באסופה זאת שורה של חוקרים עוסקים במגוון נושאים הנוגעים ללגיטימציה כגון האלימות המבנית הכרוכה בפעולות הצבא, מגדר ואלימות צבאית, דתיות והפעלת כוח, או התקשורת הישנה והחדשה כמצדיקה את פעולות צה"ל.
כמה סיבות לפער זה: ראשית, האופי השנוי במחלוקת פוליטית של הזירות שצה"ל פרוס בהן. ואכן יש לשער שממד"ה ערך מחקרים פנימיים רלוונטיים, אבל לצה"ל אין אינטרס להזמין חוקרים חיצוניים ולעורר ביקורות ציבוריות לפעולותיו בזירות אלה. שנית, הזהות הפוליטית של רוב הסוציולוגים בישראל גרמה לו להעדיף לעצום עין נוכח היבטים צבאיים במובהק, כלומר הנטייה האנטי מיליטריסטית הביאה (כמו במקרים רבים בחו"ל) לעיוורון מבחירה אי העיסוק במלחמה (בן־ישי, לוי ומשה 2024). שלישית, כניסתם של מספר רב של יועצים ארגוניים למחלקות למדעי ההתנהגות הצה"ליות הובילה למצב שבו ירד הסיכוי שחוקרים אקדמיים ימצאו שותפי מחקר פוטנציאליים בצה"ל, כיוון שהללו אינם עוסקים במחקר ובוודאי שאינם מוכוונים לפיתוח של קריירה אקדמית מקצועית או שהם בעלי אוריינטציה למשאבי אנוש. רביעית, העובדה שמאפייניו הייחודיים של הצבא כארגון מפעיל אלימות רלוונטיים פחות כאשר הצבא הוא רק מושא מחקרי ולא מוקד המומחיות. לדוגמה עבור חוקרות מגדר מסוימות (קרזי–פרסלר 2018) הצבא הוא מעבדה לבחינת יחסי מגדר ופחות מעניינים היבטיו הייחודיים, אלא אם הם משמשים לחיזוק תובנות מגדריות. חמישית, משנות ה־80 את חלקו הגדול של מחקר על צה"ל ערכו סוציולוגים ביקורתיים אשר, כך נראה, נוטים להתעניין בראש ובראשונה בהשפעות המקרו סוציולוגיות של הצבא על החברה (ובהיפוך) ופחות בהיבטים הפנימיים של הצבא עצמו. לכן, למרות עלייה בעניין ובפרסומים על צה"ל, המחקרים מתמקדים במגוון מרשים מאוד של נושאים אבל לא מספיק מאלו הכרוכים בשימוש בכוח צבאי.
בסך הכול, העושר של הסוציולוגיה הצבאית בישראל נובע הן מהנחיצות בצבא מול מגוון איומים והן מהעובדה שהמדינה היא דמוקרטיה פתוחה ותוססת. סקירה זו הראתה שהסוציולוגיה הצבאית קשורה עמוקות לא רק לבעיות ביטחוניות אלא גם לנושאים חברתיים מרכזיים כמו יחסי מגדר, אי שוויון חברתי או מיליטריזציה כאשר הן מהדהדות דיונים ציבוריים ערים. יתרה מכך, העובדה שבישראל יש גיוס חובה ונוכחות ציבורית של רבים עם עבר צבאי בכל תחומי החיים ועל פני רוב הקשת הפוליטית, מבטיח שהעיסוק בנושאים ביטחוניים ונושאים שבמרכזם השירות הצבאי ממשיך להיות חשוב עבור חלקים רחבים מאוד של אוכלוסיית המדינה.
ישראל איננה פריפריה מחקרית של הסוציולוגיה הצבאית הגלובלית, אלא מעין תת־מרכז הזוכה להכרה בין־לאומית באיכות העבודה המבוצעת בה. בולטותם של חוקרים ישראלים בפורומים אלה (כשהם לעיתים קרובות מתווכחים זה עם זה), העובדה שכמה חוקרים ישראלים התבקשו לכתוב סקירות על תחומי משנה או ניסיונות עצמאיים לפיתוח תיאורטי, מעידים על מעמדה העולמי. עם זאת, ייחודה של ישראל טמון בהיותה הדמוקרטיה היחידה העוסקת במלחמה ולוחמה מתמשכות. אולי בשל כך הסוציולוגיה הצבאית בישראל נעה תמידית בין ביקורת לתמיכה, בין קבלת דימויי מפתח ואתגורם (למשל, צה"ל כצבא העם או גבורה צבאית [Ben-Ari 2024; Stern 2024]). הקיטוב הפוליטי במדינה מגביר את תנועת המטוטלת הזאת, בעוד הדומיננטיות של החוקרים הנוטים לשמאל הפוליטי מקשה לעיתים על חוקרים אחרים להשמיע את קולם.
מגמות עולמיות עודדו לחקר נושאים כגון ההרכב החברתי של צה"ל, השפעותיו על יחסי מגדר או שעתוק של אי שוויון. אך ניסיונות לחקור נושאים אלה סוכלו לעתים בגלל חוסר הרצון של צה"ל לשתף פעולה, או לאפשר מחקר שעלול להיראות כמאיים על דימויו הציבורי. כך בעוד צה"ל יכול להשתמש בסוציולוגיה הפונקציונלית כמשרתת צרכים ותורמת לדימוי שלו, הסוציולוגיה הביקורתית האירה פנים אחרות שלא היה לו אינטרס לחשוף. בשל כך, בהעדר יכולת לדיאלוג ולשיתוף פעולה בין חוקרים לבין הצבא רבים מן המחקרים מבוססים על ניתוח של שיח, ולעיתים על מידע מקוטע וחלקי. כך, לעיתים טענות המבוססות על ממצאים מוגבלים מבחינה אמפירית מרחיקים עוד יותר את הארגון הצבאי מחלק מהקהילה המדעית וחוזר חלילה.
מוקדם לבחון את השפעת מלחמת "חרבות ברזל" על הסוציולוגיה הצבאית, אך אפשר להעלות מחשבות מספר בנוגע להתפתחויות עתידיות אפשריות. ראשית הלגיטימציה הציבורית הרחבה שהמלחמה זוכה לה (לפחות לעת עתה) מעניקה מרחב רב למחקרים סוציולוגים, שייתכן שיבוצעו בשיתוף עם ממד"ה. שנית, מחקרים על מלחמה זאת יעניינו חוקרים ממדעי החברה בכל העולם, ובמיוחד מחקרים שיפרסמו חוקרים ישראלים. במובן זה מקומה של הסוציולוגיה הצבאית בישראל ימשיך להיות מרכזי בקהילה הבין־לאומית. שלישית, מבחינת הסוציולוגיה של מעשה הלחימה – הפעלת האלימות המדינתית הלגיטימית – מלחמת "חרבות ברזל" כנראה תניב מחקרים רבים על נושאים כגון חוויות לחימה, מבנים ארגוניים, מנהיגות או דינמיקה של קבוצות קטנות, כסוגיות אלה מעוצבות על ידי תהליכים רחבים יותר של מיליטריזציה ותמורות בתפיסת המלחמה ואויבים.
רביעית, ברמת המקרו המלחמה מעלה שורה של שאלות הנוגעות לשליטה הפוליטית בצבא ולאופני הלגיטימציה להפעלות הכוח הצבאי על סוגיו השונים ונגד אויבים שונים. למשל יש כעת הזדמנות לשאול בנוגע לאופן השפעת ה"הדתה" או הלאומיזציה/הלאומניזציה על אופני פעולת יחידות צה"ל או על הרכבו החברתי/מגזרי של הצבא כפי שמתקף באבדות. התארכות הקונפליקט המזוין למשך זמן יצריך מחקר על מנגנוני ההצדקה והנורמליזציה של פעילות הצבא בכל הזירות (לא רק בעזה). עבור קהילת הסוציולוגים, יש לשער שהביקורת הרבה על מלחמה תחלחל גם לאקדמיה, ועלולה להשפיע על מחקרים בישראל ובעיקר על במות הפרסום. חמישית, המלחמה נוגעת בחוזה בין הצבא לחברה (סביב סוגיית האמון), החוזים בין קבוצות לצבא (למשל אנשי מילואים) וההסכמים הלא פורמליים בין חיילים למפקדיהם. מערכות המשא ומתן סביב חוזים אלה עשויה להניב תובנות רחבות על יחסי הצבא והחברה בארץ. לבסוף, יהיה חשוב להוסיף ולבחון את יחסי צבא–חברה וכיצד הם משתנים סביב מחלוקות עומק בחברה הישראלית (למשל סביב המהפכה המשטרית) כמו גם התהליכים דרכם הסביבה הולכת ומגבירה את מעורבותה בתוך מה שמתחולל בצבא.
בהקשר זה, הרחבת האוריינטציות התיאורטיות של התחום אינן קשורות רק להשתנוּת בהתאם לתמורות בחברה בישראל (למשל הקיטוב ומגמות של לאומניזציה), לזיקה בין האקדמיה הישראלית לאקדמיה הגלובלית (הצורך בפרסום באנגלית לקידום או הקושי לפרסם מחקרים על בהפעלת הכוח הצבאי הישראלי), או למעמדה המשתנה של הסוציולוגיה בכלל (כלפי מחקר ארגוני ומשאבי אנוש). כדי לשרוד שינויים אלה, המחקר בתחום כנראה יידרש לנדוד לאוריינטציה פונקציונלית–ביקורתית יותר, ולעסוק בסוגיות המצויות על התפר בין צבא לארגונים. לדוגמה עולם הידע של צבא ומגדר שהוא מעין נושא בין כלאיים (היברידי) שנמצא על הגבול בין ארגון ובין יחסי צבא–חברה. המלחמה יכולה ליצור הזדמנות לחזק את הרגל האמפירית של המחקר החברתי על הצבא וצבא–חברה, ולבחון באופן אמיץ טענות שונות שכעת נוכל לבחון אם הן מבוססות. ניתוח כל הסוגיות הללו ידרוש לא רק מגוון של גישות תיאורטיות, אלא גם חיבור בין חוקרים אזרחים לצה"ל.
ברצוני להודות לעוזי בן־שלום, עופרה בן־ישי, יגיל לוי, ניר גזית, עדנה לומסקי־פדר, ניצן רותם, אלישבע רוסמן־סטולמן, ד"ר רוני אור (טיארג'אן), נחמיה שטרן ורינת משה עבור הערות ושיחות מועילות מאוד. כמו כן, אני מבקש להודות לעורכי הספר שבו הופיע המאמר המקורי שפרסום זה מבוסס עליו על תובנות נוספות. כמו תמיד כל הטעויות הן באחריותי בלבד (ואלי גם קצת של הוריי).
ביבליוגרפיה
אדם צחי. (2023). להביט במאכלת – הלם קרב בקולנוע התיעודי בישראל 1988-2020. אוניברסיטתבןגוריו
אזולאי, אריאלה ועדי אופיר (2008). כיבוש ודמוקרטיה בין הים לנהר. רסלינג.
בן–אליעזר, אורי (2012). המלחמות החדשות של ישראל. ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב.
בן–אליעזר, אורי (2017). סוציולוגיה של "אין מלחמה" בישראל. מגמות 51(1) 115-42.
בן–ישי, עופרה ויגיל לוי (2021). חמושים בלגיטימציה: הצדקות לאלימות הצבאית בחברה הישראלית. פרדס.
בן–ישי, עופרה יגיל לוי ורינת משה (עורכים). (2024). תנופה ותורפה: קריאות חברתיות בדוקטרינה הצבאית של ישראל. תל אביב: פרדס.
ברדה, יעל (2012). הביורוקרטיה של הכיבוש: משטר היתרי התנועה בגדה המערבית 2000-2006. ירושלים ותל אביב: מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד.
ברונפלד–שטיין, חווה (2014). צילומי חיילות צה"ל וארוטיזציה של המיליטריזם האזרחי בישראל. רסלינג.
ברונפלד–שטיין, חווה (2018). "הרמטכ"ל חיתן חיילת": תצלומים וגיוס נשים. עמ 233-65. מתוך עדנה לומסקי–פדר ואורנה ששון–לוי 2018 מגדר בבסיס: נשים וגברים בשירות הצבאי. רעננה: הקיבוץ המאוחד.
גל, ראובן ותמיר ליבל (עורכים) (2012). בין הכיפה לכומתה: דת, פוליטיקה וצבא בישראל. מודן.
הראל–שלו, אילת ודפנה–תקוע, שיר (2021). על ביטחון וחוסר ביטחון – הקרב הכפול של נשים לוחמות. חיפה: פרדס.
וייס, אריקה (2018). פתולוגיזציה ממוגדרת של פציפיזם בצה"ל. עמ 373-396. מתוך עדנה לומסקי–פדר ואורנה ששון–לוי (עורכות) מגדר בבסיס: נשים וגברים בשירות הצבאי. רעננה: הקיבוץ המאוחד.
משה, רינת ורוני אור (טיארג'אן) (עורכים) (2019). צבא העם בחליפות. תל אביב: הוצאת מערכות,.
לוי, יגיל (2008). מצבא העם לצבא הפריפריות. ירושלים: כרמל.
יגיל לוי. (2023). יורים ולא בוכים. ההוצאה לאור: האוניברסיטה הפתוחה.
לוי, יגיל וניר גזית (עורכים) (2016). צבא מחנך עם: יחסי הצבא עם מערכת החינוך האזרחית. האוניברסיטה הפתוחה.
יגיל לוי, ניר גזית, רינת משה, אלונה הרנס (עורכים) (2019) . הצבא וחברת השוק בישראל.
לוי, יגיל (2015) המפקד האליון: התיאוקרטיזציה של הצבא בישראל. תל אביב: עם עובד.
לומסקי–פדר, עדנה ואורנה ששון–לוי (עורכות) (2018). מגדר בבסיס: נשים וגברים בשירות הצבאי. רעננה: הקיבוץ המאוחד.
לומסקי–פדר, עדנה, אורנה ששון לוי ונועה דותן מן (2018). "מכובדות חברתית" מול "זכאות למימוש עצמי": פרשנויות אתנומעמדיות לתפקיד הפקידה. 100-121. מתוך עדנה לומסקי–פדר ואורנה ששון–לוי 2018 מגדר בבסיס: נשים וגברים בשירות הצבאי. רעננה: הקיבוץ המאוחד.
לרר, זאב (2012). הקוד האתני: קב"א, מזרחים, אשכנזים. תל אביב: ספריית הפועלים.
מלחי, אסף (2019). צבא השוק ו"הפרדוקס החרדי". עמ 125- 158. מתוך יגיל לוי, ניר גזית, רינת משה, אלונה הרנס (עורכים). הצבא וחברת השוק בישראל. למדא – האוניברסיטה הפתוחה
ספראי, מרדכי (2019). כשניאו־ליברליזם פוגש את "צבא העם": השינוי ב"צבא העם" כפי שהוא משתקף בשינויים במודל שירות הקבע. עמ 98-123. מתוך יגיל לוי, ניר גזית, רינת משה, אלונה הרנס (עורכים). הצבא וחברת השוק בישראל. למדא – האוניברסיטה הפתוחה.
עמרם–כץ, שרית (2018). בין הקפה לרובה: מושלים של שירות נסים. עמ 52-75, מתוך עדנה לומסקי–פדר ואורנה ששון–לוי (עורכות) מגדר בבסיס: נשים וגברים בשירות הצבאי. רעננה: הקיבוץ המאוחד.
ערן–יונה, מיטל (2009). אשת חיל והגבר החדש: שני מודלים של ”משפחה אידיאלית“ והשלכותיהם על הסדרים מגדריים במשפחות של נשים וגברים המשרתים בצה“ל. סוציולוגיה ישראלית. 8(2) 209-240.
ערן–יונה, מיטל (2013). היבטים חברתיים ופסיכולוגים של פעילות צבאית במימד האזרחי. תל אביב: במחנה.
פרץ, מירב (2014). "זה לא היה אידיאולוגיה, זה היה הצלת נפש": אינדיבידואליזם רגשי והימנעות משירות צבאי בישראל. תיאוריה וביקורת. 51: 131-155 .
קבילו, אופיר (2020). כשירות מערך המילואים בצה”ל – הפרדיגמה ושברה., חברה, צבא וביטחון לאומי, גיליון 4, דצמבר 2022.
גרוסוירט קחטן, דנה (2018). בשמלה אדומה וכומתה חומה: מגדר, אתניות וצבא. (עמ 122-146), מתוך עדנה לומסקי–פדר ואורנה ששון–לוי (עורכות) מגדר בבסיס: נשים וגברים בשירות הצבאי. רעננה: הקיבוץ המאוחד.
קמפינסקי , אהרון (2015). בפקודת הרבנות : התפתחותה של הרבנות הצבאית בישראל. כרמל.
קפלן, דני (2013). תחנות מצב הרוח: מאפייני "השידור ההנצחתי" ברדיו בישראל בימי זיכרון ובשעת חירום. מגמות 49(1): 232-256.
קרזי–פרסלר, תאיר (2018). בין העצמה לבושה: חוויית הכוח הפיקודי בקרב קצינות זוטרות 79-99 . מתוך מתוך עדנה לומסקי–פדר ואורנה ששון–לוי מגדר בבסיס: נשים וגברים בשירות הצבאי. רעננה: הקיבוץ המאוחד.
רוסמן, אלישבע (2022). שירות צבאי כמשפיע על תפיסות חברתיות בישראל: השסע הדתי–חילוני כמקרה בוחן. חברה, צבא וביטחון לאומי, גיליון 3.
רם, אורי (2017). סוציולוגיה בעידן נתניהו: מגמות ביקורתיות בחברה הישראלית בתחילת המאה ה 21. מגמות 51(2): 13-68.
רותם, ניצן (2018). מתאבדים במדים : בחירה, מחויבות ואשמה בחברה הישראלית. תל אביב: ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב.
ששון–לוי, אורנה (2006). זהויות במדים: גבריות ונשיות בצבא הישראלי. ירושלים: מאגנס.
Ajdukovic, D, Kimhi, S., and Lahad. M. (Eds.). (2015). Resiliency: Enhancing coping with crisis and terrorism. Amsterdam, the Netherlands: IOS Press.
Bar, Neta and Eyal Ben-Ari (2005). Israeli Snipers in the Al-Aqsa Intifada: Killing, Humanity and Lived Experience. Third World Quarterly 26(1): 133-52.
Barak, Oren (2009). The Lebanese Army. Albany: State University of New York Press.
Barak, Oren (2011). Studying Middle Eastern Militaries: Where Do We Go from Here? International Journal of Middle East Studies 43, 3 (2011): 406-407.
Barak, Oren and Gabriel Sheffer (eds.) (2010). Militarism and Israeli Society. Bloomington: Indiana University Press.
Barak, Oren and Gabriel Sheffer (2013). Israel's Security Networks. New York: Cambridge University Press.
Barak, Oren and Eyal Tzur (2012). Continuity and Change in the Social Background of Israel’s Military Elite, 1948-2010, Middle East Journal 66, 2 (2012): 211-230.
Ben-Ari, Eyal (2005). A “Good” Military Death: Cultural Scripts, Organizational Experts and Contemporary Armed Forces. Armed Forces and Society. 31(4) 651-64.
Ben-Ari, Eyal (2011a). Public Events and Japanese Self-Defense Forces: Aesthetics, Ritual Density and the Normalization of Military Violence. In Maria Six-Hohenbalken and Nerina Weiss (eds) Violence Expressed. Farnham: Ashgate. Pp. 55-70.
Ben-Ari, Eyal (2011b). Anthropological Research, and State Violence: Some Observations of an Israeli Anthropologist. In Laura A. McNamara and Robert A. Rubinstein (eds) Dangerous Liaisons. Santa Fe: SAR Press. Pp.167-84.
Ben-Ari, Eyal (2014). Theory building in research on the military In Joseph Soeters, Patricia Shields and Sebastian Rietjens (eds) Routledge Handbook of Methods in Military Research. London: Routledge. Pp. 301-11.
Ben-Ari, Eyal (2015) From a Sociology of Units to a Sociology of Combat Formations: Militaries in Urban Combat. In Anthony King (ed): Frontline: Combat and Cohesion in the Twenty-First Century. Oxford: Oxford University Press. 73-92.
Ben-Ari, Eyal (2016). What is Worthy of Study about the Military? The Sociology of Militaries-in-use in Current Conflicts. In Helena Carreiras, Celso Castro and Sabina Frederic (eds), Researching the Military. London: Routledge.
Ben-Ari, Eyal (2022). Taiwan’s Changing Military Covenant and the Armed Forces’ Institutional Autonomy. Journal of Political and Military Sociology 48(2): 174-97.
Ben-Ari, Eyal (2023). Bringing Dead Soldiers to Rest in Peace: The Japanese Case in Theoretical and Comparative Perspective. In Carmen Sapurnaru-Tamas (ed.): Beliefs, Ritual Practices, and Celebrations in Kansai III. Bucharest: Editura Pro Universitaria.
Ben-Ari, Eyal, Zev Lehrer, Uzi Ben-Shalom and Ariel Vainer (2010). Rethinking Contemporary Warfare: A Sociological View of the Al-Aqsa Intifada. Albany: State University of New York Press.
Ben-Ari Eyal, and Yagil Levy. (2014). "Getting Access to the Field: Insider/Outsider Perspectives," in Routledge Handbook of Research Methods in Military Studies, eds. Joseph Soeters, Patricia M. Shields, and Bas Rietjens (New York: Routledge).
Ben-Ari, Eyal and Vincent Connelly (eds.) (2023) Military Reserves: Between the Military and Civilian Worlds. London: Routledge.
Ben-Ari, Eyal, Elisheva Rosman-Stollman and Eitan Shamir (2022). Neither a Conscript Army nor an All-Volunteer Force: Israel’s Emerging model of recruitment. Armed Forces and Society 49(1): 138-59.
Ben-Ari, Eyal, Uzi Ben-Shalom, Nehemia Stern and Rene Moelker (eds.) (2024) Heroism in a Post-Heroic Era. Berlin: Springer.
Ben-Dor, Gabriel and Ami Pedahzur (2006). Under the Threat of Terrorism: A Reassessment of the Factors Influencing the Motivation to Serve in the Israeli Reserves. Israel Affairs 12(3), 430-438.
Ben-Dor, G., Pedahzur, A., Canetti-Nisim, D., Zaidise, E., Perliger, A., and Bermanis, S. (2008). I vs. We: Collective and Individual Factors of Reserve Service Motivation during War and Peace, Armed Forces and Society, 34 (4), 565-592.
Ben-Eliezer, Uri and Yuval Feinstein. (2009). “Politics of borders and the borders of politics: sovereignty and autonomy around Israel’s human rights abuses in the Separation Barrier project.” Mobilization 14(3): 357-374.
Ben-Ishai Ofra (2017). From "Decision" to "Resolution": Change in the Doctrinal Language of Israel's Security Discourse as a New Legitimization for Military Action, since 2010. Ben-Gurion University: Doctoral Dissertation.
Ofra Ben Ishai (2023). The “Outing” of Lethality: Using “Lethality” to Legitimize Military Violence in Israel, Democracy and Security, 19:2, 211-229,
Ben-Porat, G., and Huss, B. (2023). Fighting for Legitimacy: New Religious Movements and Militarism in Israel. Nova Religio: The Journal of Alternative and Emergent Religions, 26(3), 80-100
Ben-Shalom, U. (2014). Trends in Training for the Military Profession in Israel – The Case Study of the Tactical Command College. Political and Military Sociology, 42, 51–73.
Ben-Shalom, U. and I. Benbenisty, I. (2016). Coping Styles and Combat Motivation During Operations – An IDF Case Study. Armed Forces and Society, 42(4), 1-20.
Ben Shalom, U., Y. Klar and I. Benbenisty (2012). Characteristics of sense making during combat. In J. A. Lawrence and M. Mathews (eds.), Handbook of Military Psychology (pp 218-230). London: Oxford University Press. A.
Ben-Shalom, U., E. Lewin, and S. Engel. (2018). On the Borders: Collective Action in Gender Mixed Operational Units – An IDF Case Study. Res Militaries (on line journal).
Ben-Shalom, U., and Y. Tsur (2018). Scripts of service culture and joint operations of air and ground forces: an IDF case study. Israel Affairs 24(1), 84-98.
Ben-Shalom, U. and S. Fox (2009). Military psychologists in the IDF: A perspective of continuity and change. Armed Forces and Society 36, 103-119.
Ben Shalom, U., Gold, N., Berger, C., Stern, N., Anthonovsky, A., and Peleg, D. (2021). A phenomenological analysis of subterranean operations in the Israel Defense Forces. Israel Affairs, 1-18.
Ben Shalom, Uzi; Rickover, Itamar; Raizer, Abira; Connelly, Vincent. (2023). Emergent veteran identity: Toward a new theory of veteran identity in Israeli society. Health Psychology 14: 1-24.
Ben-Shalom, Uzi, Eyal Lewin and Shimrit Engel (2019). Organizational processes and gender integration in operational military units: An Israel Defense Forces case study. Gender, Work and Organization 26(9): 1289-1303.
Ben-Zeev. Efrat and Nir Gazit (2017). Juggling Logics on the Egyptian-Israeli Borderland: Soldiers between Securitization and Arbitrary Humanitarianism 47(2): 255-77.
Berda, Yael (2017). Managing Dangerous Populations: The Permit Regime in the West Bank. Stanford University Press.
Bershtling, O. (2023). “Mom Calling the Commanding Officer”: The Changing Relationship Between Mothers and Their Sons Serving in Israel Defense Forces. Armed Forces and Society (online)
Bigman, A., and Lebel, U. (2023). ‘Dying Was Never a Preference’–Post-War Ethical Discourse (PWED): Casualty Aversion and the War Legitimizing Projects. Democracy and Security, 1-22.
Bitzur, Avi (2013). The Status of the Home Front in the National Security in Israel. UK: Lambert.
Brownfield-Stein, C. (2010). Visual representations of IDF women soldiers and ‘civil-militarism' in Israel. In Gabi Sheffer and Oren Barak (eds.), Militarism and Israeli Society (pp.304-328). Bloomington, IN: Indiana University Press.
Canetti, Daphna, Israel Waismel-Manor, Naor Cohen and Carmit Rapaport (2013). What Does National Resilience Mean in a Democracy? Evidence from the United States and Israel. Armed Forces and Society 40(3): 504-20.
Catignani, Sergio, Nir Gazit and Eyal Ben-Ari (2020) Introduction to Armed Force and Society Forum on Military Reserves in the New Wars. Armed Forces and Society. 47(4): 607-15.
Cohen, Amichai and Eyal Ben-Ari (2014). Legal-advisors in the Armed Forces: Military-lawyers in the Israeli Defence Forces as Mediators, Interpreters and Arbitrators of Meaning During Operations. Journal of Political and Military Sociology 42: 125-48.
Cohen, Amichai and Stuart A. (2022). Beyond the Conventional Civil–Military “Gap”: Cleavages and Convergences in Israel. Armed Forces and Society, 48(1), 164-184.
Cohen, Stuart (2008). Israel and its Army: From Cohesion to Confusion. London: Routledge.
Cohen, Stuart (2013). Divine service? Judaism and Israel's Armed Forces. Ashgate: London.
Cohen, Stuart, Aaron Kampinsky and Elisheva Rosman-Stollman (2016). Swimming against the tide: The changing functions and status of chaplains in the Israel Defense Force. Religion, State and Society 44 (1): 65-74.
Drory, Zeev (2009). The Nahal Haredi: The God-Fearing Battalion of the IDF. Journal of Political and Military Sociology 37(2): 153-69.
Drory, Zeev (2015). The ‘Religionizing’ of the Israel Defence Force: Its Impact on Military Culture and Professionalism. Res Militaris 5(1): 1-21.
Eastwood, James (2017). Ethics as a Weapon of War: Militarism and Morality in Israel. Cambridge: Cambridge University Press.
Elran, Meir and Carmit Padan (forthcoming). "The civilian home front: in search of societal resilience?" To appear in Handbook of Israeli Security. Stuart A. Cohen and Aharon Kleinman (eds.). Routledge: Taylor and Francis: London.
Eran Jona, Meytal (2011). Married to the Military: Military-Family Relations in the Israel Defense Forces. Armed Forces and Society 37(1) pp. 19-41. 12.
Eran Jona, Meytal and Eyal Ben-Ari (2014). Hybrid Conflicts, Multiple Logics and Organizational Transitions: Military Relations with Local Civilians. Res Militaris 4(2): 1-14.
Friedman-Peleg, Keren (2017). PTSD and the Politics of Trauma in Israel. Toronto: The University of Toronto Press.
Friedman-Peleg, Keren and Bilu, Yoram (2011). From PTSD to National Trauma: The case of the Israeli center for victims of terror and war. Transcultural Psychiatry 48(4): 416-436.
Friedman-Peleg, Keren and Yehuda Goodman (2010). From Post-trauma Intervention to Immunizing the Social Body: Pragmatics and Politics of a Resilience program in Israel’s Periphery. Culture, Medicine and Psychiatry 34(3): 421-442.
Gal, R. (2014a). Social Resilience in Times of Protracted Crises: An Israeli Case Study. Armed Forces and Society 2014, 40(3), 452 – 475.
Gal, R. (2014b). Civil-Military Relations in Israel: Who Influences Whom? In: E. Rosman-Stolman and A. Kampinsky (eds.), Civil-Military Relations in Israel. London: Lexington Books.
Gavriely-Nuri, D. (2006). Israel’s Cultural Code of Captivity and the Personal Stories of Yom-Kippur War ex-POWs. Armed Forces and Society 33(1): 94-105.
Gavriely, Nuri, D. (2012) Cultural Codes and Military Ethics: The Case of Israeli POWs. Journal of Multicultural Discourses 7(3): 213-26.
Gazit, N. (2009). Social Agency, Spatial Practices and Power: The Micro-Foundations of Fragmented Sovereignty in the Occupied Territories. International Journal of Politics, Culture and Society 22(1): 83-103
Gazit, Nir (2015). State-Sponsored Vigilantism: Jewish Settlers Violence in Occupied Palestinian Territories. Sociology 49(3): 438-54.
Gazit, N. (2020). Military (non) policing in occupied territories. Israel Studies Review, 35(2), 77-100.
Gazit, N. and Brym, R. (2011). State-directed political assassination in Israel: a political hypothesis. International Sociology, 26(6), 1-16.
Gazit, N. and Y. Maoz-Shai (2010). Studying-up and Studying-across: Researching Governmental Violence Organizations at Home. Qualitative Sociology, 33(3): 275-295.
Gazit, Nir, Edna Lomsky-Feder and Eyal Ben-Ari (2021). Military Covenants and Contracts in Motion: Reservists as Transmigrants 10 Years Later. Armed Forces and Society 47(4): 616-634. https://doi.org/10.1177/0095327X20924034
Gazit, Nir and Eyal Ben-Ari (2017). Doing Violence is Hard: The Micro-Social Foundations of Military Violence in Non-Combat Situations. Conflict and Society 3(1): 189-207.
Gazit, N. and Grassiani, E. (2023). Liquid Legitimacy: Lessons on Military Violence from the Israeli Occupation in the West Bank. International Political Sociology, 17(1), olac022
Glicken Turnley, Jessica, and Kobi Michael and Eyal Ben-Ari (eds.) (2017). Special Operations Forces in the 21st Century: Perspectives from the Social Sciences. London: Routledge.
Golan, Oren and Eyal Ben-Ari (2018). Armed Forces, Cyberspace and Global Images: The Official Website of the Israeli Defense Forces. Armed Forces and Society 44(2): 280-30.
Gordon, Neve (2008). Israel’s Occupation. Berkeley: University of California Press.
Grassiani, Erella (2013). Soldiering Under Occupation: processes of numbing among Israeli soldiers in the Al-Aqsa Intifada. New York: Berghahn Books.
Grassiani, Erella (2015). Moral othering at the checkpoint: The case of Israeli soldiers and Palestinian civilians. Critique of Anthropology 35(4): 373-388.
Grassiani, E., (2017(. Commercialised occupation skills: Israeli security experience as an international brand. In: Matthias Leese and Stef Wittendorp, eds. Security/mobility: politics of movement. Manchester: Manchester University Press, 57–73.
Grassiani, Erella (2018). Between security and military identities: The case of Israeli security experts. Security Dialogue 49(1-2): 83-95.
Grassiani, E., (2019). Mobility through self-defined expertise. In: B. Refslund Sørensen, and E. Ben-Ari, eds. Civil–military entanglements: anthropological perspectives. Oxford: Berghahn Books, 185–205.
Grassiani, Erella and Eyal Ben-Ari (eds) (2011) State/Violence. Special Issue of Etnofoor 23(2): 1-114.
Grassiani, Erella and Desiree Verweij (2014). The Disciplinary Gaze of the Camera's Eye: Soldiers' Conscience and Moral Responsibility. Journal of Military and Strategic Studies 15(3): 5-22.
Griffith, James and Eyal Ben-Ari (2020). Reserve Military Service: A Social Constructionist Perspective. Armed Forces and Society. 47(4): 635-60.
Grossman, Guy, Devorah Manekin and Dan Miodownik (2015). The Political Legacies of Combat: Attitudes Towards War and Peace Among Israeli Ex-Combatants. International Organization 69(4): 981-1009.
Grosswirth Kachtan, Dana (2017). Acting Ethnic – Performance of ethnicity and the process of ethnicization. Ethnicities, 17(5) 707–726.
Grosswirth Kachtan, Dana (2016). Decomposing Hegemonic Masculinity – An Intersectional analysis of the Combat soldier. Res Militaris ERGOMAS, 2(2): 1-14.
Hakak, Yohai (2016). Haredi Masculinities between the Yeshiva, the Army, Work and Politics: The Sage, the Warrior and the Entrepreneur. Amsterdam: Brill.
Harel, A. (2023). Women in the Military in Israel. In The Palgrave International Handbook of Israel, pp. 1-13. Singapore: Springer Nature Singapore
Hermoni, G. and U. Lebel, U. (2012). Politicizing Memory: An Ethnographical study of a Remembrance Ceremony, Cultural Studies 26(4), 2012, 469-491.
Israeli Zipi and Elisheva Rosman-Stollman (2015). Men and Boys: Representations of Israeli Combat Soldiers in the Media. Israel Studies Review 30(1), pp. 66-65.
Itsik, R. (2022). Motivations for Reserve Military Service in Israel. The RUSI Journal, 1-17.
Kachtan (Grosswirth), Dana and Varda Wasserman (2015). Undressing Masculinity: The Body as a Site of Ethno-Gendered Resistance. Organization 22 (3): 390-417.
Kachtan, Dana (2012). The construction of Ethnic Identity in the Military – From the Bottom Up. Israel Studies Journal 17 (3): 150 -175.
Kaplan, Danny (2012). Commemorating a “suspended death”: Missing soldiers and national solidarity in Israel. American Ethnologist 35(3), 413-427.
Kaplan, Danny and Amir Rosenmann (2012). Unit Social Cohesion in the Israeli Military as a Case Study of “Don't Ask Don't Tell.” Political Psychology 33(4), 419-436.
Karazi-Presler, Tair, Orna Sasson-Levy and Edna Lomsky-Feder (2018). Gender, Emotions Management, and Power in Organizations: The Case of Israeli Women Junior Military Officers, Sex Roles 78(7-8): 573-86.
Katriel, Tamar and Nimrod Shavit (2013). Speaking Out: Testimonial Rhetoric in Israeli Soldiers’ Dissent. Versus 116: 81-105.
Kaesaru, Kairi, Eleri Lillemae and Eyal Ben-Ari (2023). How Does a Military Create a Tradition in a New Democracy? Ritual Density, Commodification and Politics in the Estonian Defence Forces. Communist and Post-Communist Societies.
Kimhi, S., Eshel, Y. (2009). Individual and public resilience and coping with long term outcomes of war. Journal of Applied Biobehavioral Research, 14: 70-89.
Kimhi, S. and Eshel, Y. Leykin, D. and Lahad, M. (2017). Individual, community and national resilience in the peace-time and in face of terror: A longitudinal study. Journal of Loss and Trauma. 22(8), 698-713.
Kuntsman, Adi and Rebecca L. Stein (2015). Digital Militarism Israel's Occupation in the Social Media Age. Stanford: Stanford University Press
Lebel, U., (2007). Civil Society Vs. Military Sovereignty: Cultural, Political and Operational Aspects, Armed Forces and Society, 34 (1): 67-89.
Lebel, U (ed.) (2010a). Communicating Security: Civil-Military Relations in Israel. Routledge, London.
Lebel, U. (2010b). 'Casualty Panic': Military Recruitment Models, Civil-military Gap and their Implications for the Legitimacy of Military Loss, Democracy and Security 6(2): 183-206.
Lebel, U. (2013a). Politics of Memory – The Israeli Underground’s Struggle for Inclusion in the National Pantheon and Military Commemoralization. Routledge, London and New-York.
Lebel, U. (2013b). Postmodern or Conservative? Competing Security Communities over Military Doctrine – Israeli National-Religious Soldiers as Counter [Strategic] Culture Agents, Political and Military Sociology (40): 23-57.
Lebel, U. and Ben-Shalom, U. (2018). Military Leadership in Heroic and Post-Heroic Conditions, In: Caforio, G. (ed.) Handbook of the Sociology of the Military. Springer – Rotterdam
Lebel, U. and Eyal Lewin (eds.) (2015). The 1973 Yom Kippur War and the Reshaping of Israeli Civil-Military Relations. Lanham, MD: Lexington.
Lebel, U. and Y. Rochlin (2009). From “Fighting Family” to “Belligerent Families: Family-Military-Nation Interrelationships and the Forming of Israeli Public Behavior among Families of Fallen Soldiers and Families of MIAs and POWs", Social Movements Studies. 8 (4): 359-374.
Lehrer, Zeev and Sarit Amram-Katz (2011). The Sociology of Military Knowledge in the IDF: From ‘Forging’ to ‘Deciphering’. Israel Studies Review 26(2): 54-72.
Leon, Nissim (2021). The Haredi Scholar-Society and the Military Draft in Israel: Counter-Nationalism and the Imagined Military Symbiosis. In: Research Anthology on Religious Impacts on Society. Hershey, PA: Information Resources Management Association. 626-28.
Leon, Nissim (2023): Prayer for IDF Soldiers in Ultra-Orthodox Mizrahi Prayer Books, in Aviad Hacohen and Menachem Butler (eds). Praying for the Defenders of Our Destiny: The Mi Sheberach for IDF Soldiers. Cambridge, MA: The Institute for Jewish Research and Publications. 405-429
Lewin, E. (2012). National Resilience during War: Refining the Decision-Making Model. Lanham, MD: Lexington.
Levy, Gal and Orna Sasson-Levy (2008). Militarized Socialization, Military Service and Class Reproduction: the Experiences of Israeli Soldiers. Sociological Perspectives 51(2): 349-374.
Levy, Yagil (2010a). The Essence of the 'Market Army, Public Administration Review 70 (3): 378-389.
Levy, Yagil (2010b): The Clash between Feminism and Religion in the Israeli Military: A Multilayered Analysis, Social Politics 17 (2): 185-209.
Levy, Yagil (2012a): "A Revised Model of Civilian Control of the Military: The Interaction between the Republican Exchange and the Control Exchange," Armed Forces and Society 38 (4): 529-556.
Levy, Yagil (2012b): Israel's Death Hierarchy: Casualty Aversion in a Militarized Democracy. New York: New York University Press.
Levy, Yagil (2014): The Theocratization of the Israeli Military, Armed Forces and Society 4 (2): 269-294.
Levy, Yagil. (2015a). “Time for Critical Military Sociology," Res Militaris 5(2) (electronic journal).
Levy, Yagil (2017). Control from Within: How Soldiers Control the Military, European Journal of International Relations 23 (1): 192-216.
Levy, Yagil (2018). Conceptualizing the Spectrum of the Bereavement Discourse, Armed Forces and Society 44 (1): 3-24.
Levy, Y. (2021). Legitimacy of violence: extra-military versus intra-military legitimacy. Critical Military Studies, 1-20.
Levy, Yagil, and Kobi Michael (2011). Conceptualizing Extra-Institutional Control of the Military: Israel as a Case Study, Res Militaris – European Journal of Military Studies 1(2) (electronic journal).
Libel, Tamir (2014). From the People's Army to the Jewish People's Army: The IDF's Force Structure Between Professionalization and Militarization. Defense and Security Analysis 29(4): 280-292.
Libel, Tamir and Reuven Gal (2015). Between military–society and religion–military relations: different aspects of the growing religiosity in the Israeli defense forces, Defense and Security Analysis, 31(3): 213-227.
Libel Tamir and Reuven Gal (2010). Teaching Citizens to be Professional Soldiers: IDF Responses and Their Implications. In Stuart A. Cohen, (ed.) Pp. 215-233. The New Citizen Armies: Israel’s Armed Forces in Comparative Perspective. London: Routledge
Lillemäe, E., Kasearu, K., and Ben-Ari, E. (2023). Making military conscription count? Converting competencies between the civilian and military spheres in a neoliberal Estonia. Current Sociology. DOI: https://doi.org/10.1177/00113921231159433
Livio, Oren (2012). Avoidance of military service in Israel: Exploring the role of discourse. Israel Studies Review, 27(1): 78-97.
Livio, Oren (2015). The path of least resistance: Constructions of space in the discourse of Israeli military refuseniks. Discourse, Context and Media 10: 1-9.
Livio, Oren (2018). Producing soldier boy: Sperm donor discourse and militarism in Israeli media culture. Critical Studies in Media Communication 35(3): 259-272.
Lomsky-Feder, Edna (1996). A Woman Studies War: Stranger in a Man's World. In Ruthellen Josselson (ed.) Ethics and Process in the Narrative Study of Lives. Beverly-Hills, CA: Sage.
Lomsky-Feder, Edna (2009). The Canonical Generation: Trapped between Personal and National Memories, Sociology 43(6): 1047-1065.
Lomsky-Feder, Edna and Eyal Ben-Ari (2012). Managing Diversity in Context: Unit Level Dynamics in the Israel Defense Forces. Armed Forces and Society 39(2): 193 – 212.
Lomsky-Feder, Edna and Eyal Ben-Ari (2007). Diversity in the Israeli Defense Forces. In J. Soeters, and J., Van der Meulen (eds.), Cultural Diversity in the Armed Forces pp. 125-140. London/New-York: Routledge.
Lomsky-Feder, Edna and Eyal Ben-Ari (2010). The Discourse of "Psychology" and the "Normalization" of War in Contemporary Israel. In G., Sheffer, O., Barak (eds.) Militarism and Israeli Society. pp280-30 Bloomington: Indiana University Press.
Lomsky-Feder, Edna, Nir Gazit and Eyal Ben-Ari (2008). Reserve Soldiers as Transmigrants: Moving Between the Civilian and Military Worlds, Armed Forces and Society, 34(4): 593-614.
Lomsky-Feder Edna and Orna Sasson-Levy (2017). Women Soldiers and Citizenship in Israel: Gendered Encounters with the State. Oxfordshire: Routledge.
Lomsky-Feder, Edna and Orna Sasson-Levy (2015). Serving the Army as Secretaries: Intersectionality, Social Contracts and Subjective Experience of Citizenship, British Journal of Sociology 66(1): 173-192.
Maman, Daniel, Zeev Rosenhek and Eyal Ben-Ari (2003). The Study of War and the Military in Israel: An Empirical Investigation and Reflective Critique. International Journal of Middle Eastern Studies 35: 461-84.
Manekin, Devorah (2017). Violence Against Civilians in the Second Intifada: The Moderating Effect of Armed Structure on Opportunistic Violence. Comparative Political Studies 46(10): 1273-1300.
Manekin, Devorah (2020). Regular Soldiers, Irregular War. Ithaca. NY: Cornell University Press.
Michael, Kobi (2010). Military Knowledge and Weak Civilian Control in the Reality of Low Intensity Conflict – The Israeli Case, in Gabriel Sheffer and Oren Barak (eds.) Militarism and Israeli Society. pp. 42-66.
Michael, Kobi and Eyal Ben-Ari (2011). Contemporary Peace Support Operations: The Primacy of the Military and Internal Contradictions, Armed Forces and Society 37: 657-679.
Michael, Kobi, David Kellen and Eyal Ben-Ari (eds.) (2009). The Transformation of the World of War and Peace Support Operations. Praeger.
Oren, Amiram and Kobi Michael (2013). Civil Control of the Territorial Dimension of Security in Israel. Jerusalem: Flohrsheimer Publication Number 84(4).
Padan, Carmit (2017). Constructing 'crisis events' in military contexts – an Israeli perspective, in Michael Oscar Holenweger, Michael Karl Jager and Franz Kernic (eds.) Leadership in Extreme Situations,. Springer International Publishing. pp. 217-247
Peri, Yoram (2006). Generals in the Cabinet Room: How the Military Shapes Israeli Policy. Washington D.C.: United States Institute of Peace Press.
Rein, Yonat and Eyal Ben-Ari (2020). The Israel Reserve Law: The Duality of Reservists and Transformed Military Autonomy. Armed Forces and Society 47(4): 710-31.
Rickover, Itamar, Ofra Ben Ishai, and Ayala Keissar-Sugarman (2021). "Hi-Tech-Oriented National Service: The Free Choice of Religious Women Recruits and the De-Monopolization of the Israeli Military" Religions 12(11): 921. https://doi.org/10.3390/rel12110921
Rosman-Stollman Elisheva and Zipi Israeli (2015): “Our Forces” Become Alexei, Yuval and Liran: The Transition of the Media Image of the Israeli Soldier from the Collective to an Individual," Res Militaris, 5:2.
Rosman, Elisheva (2014): For God and Country? Religious Student-Soldiers in the Israel Defense Forces, Center for Middle Eastern Studies, University of Texas Press, 2014.
Rosman, Elisheva (2015): “Religious Accommodation as a Civil-Military Looking Glass: The Case of the Indian and Israeli Armed Forces, Journal of Church and State.
Rosman, Elisheva (2016a) Towards a Classification of Managing Religious Diversity in the Ranks: The Case of the Turkish and Israeli Armed Forces: Armed Forces and Society 42(4): 675-96.
Rosman-Stollman, Elisheva (2016b) Religious Accommodation as a Civil-Military Looking Glass: The Case of the Indian and Israeli Armed Forces. Journal of Church State 58(3): 440-61.
Rosman Elisheva (2018a): (Not) Becoming the Norm: Military Service by Religious Israeli Women as a Process of Social Legitimation. Israel Studies Review, 33(1), 42-60.
Rosman, Elisheva (2018b): The Study of Civil-Military Relations in Israel: From Where and to Where? Presented at the Bi-Annual Conference of the Israel Association of Civil-Military Relations.
Rosman, Elisheva and Zipi Israeli (2015): From Rambo to Sitting Ducks and Back Again – The Media Image of the Israeli Soldier, Israel Affairs.
Nitzan Rothem (2022) On temporality and morality: negotiating POW survival in current protracted wars, Critical Military Studies, 8:4, 365-384.
Rothem, Nitzan and Eyal Ben-Ari 2019. Mutuality and the study of suicide: Psychological notions on military suicides in Israeli courts The Sociological Review 67(6): 1282-1299.
Safrai, Mordechai Zvi (2018). Legitimizing Military Growth and Conscription: The Yom Kippur Mechanism. Armed Forces and Society. 45)3): 491-510.
Samimian-Darash, Limor (2009). A pre-event configuration for biological threats. Preparedness and the constitution of biosecurity events. American Ethnologist 36(3): 359-86.
Samimian-Darash, Limor (2016). Practicing Uncertainty: Scenario-based preparedness exercises in Israel. Cultural Anthorpology 31(3): 359-86.
Samimian-Darash, Limor and Meg Stalcup (2017). Anthropology of security and security in anthropology: Cases of counterterrorism in the United States. Anthropological Theory 17(1): 60-87.
Sasson-Levy, Orna (2008). Individual Bodies, Collective State Interests: The Case of Israeli Combat Soldiers, Men and Masculinities 10 (3): 296-321.
Sasson-Levy, Orna (2011a). "The Military in a Globalized Environment: Perpetuating an 'Extremely Gendered' Organization." In Jeanes, E., D. Knights and P. Yancey Martin (Eds.), Handbook of Gender, Work and Organization. Wiley-Blackwell Publishing. Pp. 391-411
Sasson-Levy, Orna (2011b). Research on Gender and the Military in Israel: From a Gendered Organization to Inequality Regimes. Israel Studies Review 26(2): 73-98.
Sasson-Levy, Orna (2017). Ethnicity and Gender in Militaries: An Intersectional Analysis”, in Rachel Woodward and Claire Duncanson (Eds.): The Palgrave International Handbook of Gender and the Military. London: Palgrave Macmillan, Pp 125 – 143.
Sasson-Levy, Orna and Sarit Amram-Katz (2007). Gender Integration in Israeli Officer Training: Degendering and Regendering the Military, Signs 33 (1): 105-135.
Sasson-Levy, Orna, Yagil Levy, and Edna Lomsky-Feder (2011). Women Breaking the Silence: Military Service, Gender and Antiwar Protest. Gender and Society 25 (6): 740-763.
Sasson-levy Orna and Edna Lomsky-Feder, (2022). Gendered Gratitude: The Civic Subjectivity of Israeli Women Soldiers, Citizenship Studies 26(2): 245-26.
Seidman, Guy (2010). From Nationalization to Privatization: The Case of the IDF. Armed Forces and Society 36(4): 716-49.
Shalev-Nizri, Osnat and Carol Kidron (2022). Taking the soldier home: Sustaining the domestic presence of absent fallen soldiers in Israel. Memory Studies 15(5): 1232-1247.
Shamir, Eitan and Eyal Ben-Ari (2016). The Rise of Special Operations Forces: Generalized Specialization, Boundary Spanning and Military Autonomy. Journal of Strategic Studies 41(3): 335-371.
Shavit, Michal (2017). Media Strategy and Military Operations in the 21st Century: Mediatizing the Israel Defence Forces. London: Routledge.
Sher, Yehudith and Hadass Ben-Eliyahu (2011). Looking Out from the Tent: Internal Social Research at the IDF. Israel Studies Review 26(2): 99-108.
Sher, Yeudit, Ariel Vainer and Eyal Ben-Ari (2014). The IDF Moving Towards a Professional Force: Hybrid Wars, Multiple Logics-of-Action and an Incremental Military. In Elisheva Rosman-Stillman and Aharon Kampinsky (eds) Civil-Military Relations in Israel. Lanham: Lexington Books. Pp. 69-81.
Sion, Liora (2006). “Too Sweet and Innocent for War”? Dutch Peacekeepers and the Use of Violence. Armed Forces and Society 32(4): 454-74.
Sion, Liora, (2008a). Dutch Peacekeepers and Host Environments in the Balkans: An Ethnographic Perspective. International Peacekeeping 15(2): 201-13.
Sion, Liora (2008b). Peacekeeping and the Gender Regime: Dutch Female Peacekeepers in Bosnia and Kosovo. Journal of Contemporary Ethnography 37(5): 561-85.
Sion, Liora and Eyal Ben-Ari (2005). “Hungry, Weary and Horny”: Joking and Jesting Among Israel’s Combat Reserves. Israel Affairs 11(4): 656-72.
Sion, Liora and Eyal Ben-Ari (2009). Imagined Masculinity: Body, Sexuality and Family among Israeli Military Reserves. Symbolic Interaction 32(1): 21-43.
Soeters, Joseph (2018). Sociology and Military Studies. London: Routheldge.
Stern, N. (2021). Subverting the strategic corporal: the IDF’s contemporary heroic imagination. Israel Affairs, 1-16.
Stern, N. (2023). ‘Military timescapes’: The corporeal experience of time in an Israel defense forces reserve combat unit. Ethnography,
Stern, Nehemia and Uzi Ben-Shalom (2021). Confessions and Tweets: Social Media and Everyday Experience in the Israel Defense Force. Armed Forces and Society, 47(2) 343-366.
Stern, N., Ben-Shalom, U., Lebel, U., and Ben-Hador, B. (2022). “The Chain of Hebrew Soldiers”: Reconsidering “Religionization” within an IDF Bible Seminar. Israel Studies Review, 37(2): 133-158.
Stern, N., and Ben-Shalom, U. (2020). Soldiers and scholars: Ritual dilemmas among national religious combat soldiers in the Israel Defense Forces. Journal of Contemporary Ethnography, 49(3): 345-370.
Stern, N., and Shalom, U. B. (2020). Beyond faith and foxholes: vernacular religion and asymmetrical warfare within contemporary IDF combat units. Small Wars and Insurgencies. 31(2): 241-66.
Tiargan-Orr Roni and Meytal Eran Jona (2016). The Israeli Public's Perception of the IDF: Stability and Change. Armed Forces and Society 42(2), 324-343.
Tomforde, Maren and Eyal Ben-Ari (2021). Anthropology of the Military. In Anders Sookermany (ed.) Handbook of Military Sciences. Springer Online. https://link.springer.com/referenceworkentry/10.1007/978-3-030-02866-4_82-1
Tzfadia, Erez, Yagil Levy and Amiram Oren (2010). Symbolic Meanings and the Feasibility of Policy Images: Relocating Military Bases to the Periphery in Israel. Policy Studies Journal 38 (4): 723-744.
Wasserman, Varda, Ilan Dayan and Eyal Ben-Ari (2018). Upgraded masculinity: A Gendered Analysis of The Debriefing in the Israeli Air Force. Gender and Society.
Weiss, Erica (2016). Incentivized Obedience: How a Gentler Israeli Military Prevents Organized Resistance. American Anthropologist 118(1): 93-103.
Weiss, Erica (2014). Conscientious Objectors in Israel: Sacrifice, Citizenship, Trials of Fealty. Philadelphia: University of Pennsylvania Press.
Weizman, Eyal (2017). Hollow Land: The Architecture of Israel’s Occupation. London: Verso.
Yden, Karl and Eyal Ben-Ari (eds.) (2016). Special Issue: After Afghanistan. Res Militaris 6(2).
Webtopus בניית אתרים