סקירת מאמרים
סקירת מאמרים מהארץ ומהעולם בנושא יחסי צבא-חברה
דצמבר 2022
פתח דבר
אנו שמחים להעביר לעיון את המהדורה השמינית של הדו"ח הרבעוני, שתכליתו עדכון על התפתחות הידע בתחום העיסוק של האגודה. הדו"ח מבוסס על עיון בכתבי עת, אתרים של גופי מחקר וממשל בישראל ובחו"ל. אנו מאמינים שחברי האגודה יכולים למצוא בדו"ח מידע עדכני, שיסיע להם בפיתוח המחקר.
המהדורה השמינית כוללת מאמרים וספרים שפורסמו בין החודשים אוקטובר–דצמבר 2022 והמהדורה הבאה תכלול את החודשים ינואר–מרץ 2023. הדו"ח מכיל תקצירים והפניות למאמרים, דו"חות מחקר וספרים שראו אור בתקופה האמורה. כלולים כאן בעיקר המאמרים שנכתבו על ידי חוקרים מישראל, וכן מבחר מקורות שנכתבו בעולם. בסך הכול כלולים בסקירה הנוכחית 30 מאמרים וספרים, שלוקטו על ידי מר מתן קניגסבוך ונערכו על ידי ד"ר איתמר ריקובר.
בנוסף, במהדורה זו ליקטנו מידע אודות עבודות דוקטורט שהסתיימו והוגשו בשנת 2022 ורשימה חלקית של דוקטורנטים העמלים עדיין על עבודתם.
נשמח מאוד לקבל הערות על מידע נוסף ועל תחומי עניין חשובים שיש להוסיף ולפתח. על מנת לעשות זאת ניתן להיכנס לכאן (בעדיפות) או/ו לשלוח לנו מייל לכתובת:
מהי אגודת חוקרי צבא-חברה בישראל?
אגודת חוקרי צבא חברה בישראל הוקמה בשנת 2012. חברי האגודה הינם כולם חוקרים העוסקים במחקר אקדמי בתחום יחסי צבא–חברה והם מגיעים מדיסציפלינות שונות: חוקרי תקשורת ואנשי מדע–מדינה, סוציולוגים ואנתרופולוגים, היסטוריונים וכלכלנים, משפטנים, פילוסופים, אנשי חינוך ופסיכולוגים. בקרב החוקרים באגודה קיים שוני רב בהשקפות הפוליטיות ובגישות האסטרטגיות; אולם, המכנה המשותף המאחד אותנו לקהילייה אחת הוא התפיסה לפיה נדרש מחקר אובייקטיבי, ככל האפשר, של אופן פעילותם של המוסדות הביטחוניים, של הממשק בינם ובין שאר מוסדות המדינה, ושל חלקה של החברה בשליטה בהם.
בראש יעדיה של האגודה ניצבים קידומו, הצגתו וניתוחו של המחקר הבין–תחומי המתמקד בנקודות מבט שונות ומגוונות של יחסי צבא וחברה בישראל: הקשרים בין הצבא לחברה, הממשק שבין הדרג האזרחי לדרג הצבאי, היחסים שבין הצבא ובין גופי ביטחון אחרים, וכן ההיבטים החברתיים והארגוניים השונים של הצבא. כמו כן, פועלת האגודה להפיץ את הידע המחקרי המצטבר בארץ ובחו"ל, בקרב גורמים באקדמיה, בצבא, במוסדות הביטחון, ובציבור הרחב.
האגודה בשיתוף הוצאת 'מערכות' מוציאה לאור כתב עת דו–שנתי בשם "חברה, צבא וביטחון לאומי". עורך ראשי, פרופ' אורי בר יוסף, לעיון ניתן להיכנס לכאן.
אתר האגודה: https://www.civil-military-studies.org.il/
יו"ר האגודה: פרופ' עוזי בן שלום.
מנכ"ל האגודה: ד"ר ריקובר איתמר.
יו"רים קודמים: פרופ' יורם פרי, פרופ' זאב דרורי, ד"ר ראובן גל (מייסד האגודה).
חברי הנהלת האגודה (לפי סדר א, ב): ד"ר אבי ביצור, פרופ' אייל בן–ארי, ד"ר עפרה בן–ישי, פרופ' עוזי בן–שלום, ד"ר ראובן גל, פרופ' זאב דרורי, פרופ' אילת הראל, ד"ר רוני אור טיארג'אן, פרופ' סטיוארט כהן, פרופ' אודי לבל, ד"ר אייל לוין, פרופ' אהוד מניפז, פרופ' הלל נוסק, ד"ר כרמית פדן, פרופ' יורם פרי, ד"ר איתמר ריקובר, ד"ר איתן שמיר, פרופ' גבי שפר, ד"ר עידית שפרן–גיטלמן, ד"ר דב תמרי.
יועץ משפטי: עו"ד איל נון.
רו"ח: חן נוי.
להצטרפות לאגודה ניתן לפנות למנכ"ל האגודה ד"ר ריקובר איתמר, בטלפון 054-3098055, בדוא"ל: itamar.rickover@gmail.com
צבא וחברה
Eran-Jona, M., Tiargan-Orr, R., Levine, S. Z., Limor, Y., Schenhav, M., & Ben-Shalom, U. (2022). Habituation of Fear—Israeli-Jewish Population during Protracted Belligerence. International Journal of Environmental Research and Public Health, 19(23), 16067.
זיהויים של גורמי פגיעות וחוסן בקרב קהילות המתמודדות עם סכסוכים אלימים, רלוונטי יותר ויותר כיום. מחקר זה נועד לבחון את ההשפעה של אלימות מתמשכת על רמת הפחד של כלל האוכלוסייה הישראלית–יהודית, ואת תפקידו של הסכסוך כמשפיע על הקשר בין גורמים סוציו–אקונומיים לבין פחדים. 66 מדגמים מייצגים נמצאו ונסקרו בין השנים 2001 ל-2019 (n = 37,190) שהתרחשו במהלך (n = 14,362) ובין (n = 22,828) שבעה סכסוכים וכן בתקופות ללא סכסוך. התוצאות מראות כי במהלך סכסוכים צבאיים, אזרחים הצהירו על פחות פחדים מפציעה פיזית בהשוואה לזמן השגרה; נצפתה מגמה איטית של ירידה ברמת הפחדים לאורך זמן; בתקופות שגרה, פחד היה קשור יותר למגדר הנשי ולקבוצת רמת ההכנסה הנמוכה ביותר. למשיבים חרדיים ודתיים היה פחות פחד באופן משמעותי מאשר המשיבים החילונים והמסורתיים. במהלך סכסוכים צבאיים השתנו התוצאות באופן משמעותי, בעיקר עבור קבוצת ההכנסה הנמוכה ביותר, נשים וחרדים.
אורי ורטמן וכריסטיאן קאונרט. (2022). מרכיב הקהל בתאוריית הבּיטְחוּן (ביטחוניזציה), עדכן אסטרטגי, כרך 25, גיליון 3.
תאוריית הבּיטְחוּן או הביטחוניזציה (Securitization, או 'אסכולת קופנהגן' כפי שהיא מכונה לא פעם) נמצאת מזה שנים אחדות בחזית התאוריות בתחום היחסים הבינלאומיים, עם המשׂגה מתקדמת של רעיון הבּיטָחוֹן. תרומתו של מאמר זה לשיח הקיים היא באמצעות המשגת ה'קהל' (audience). אף כי המושג קהל הוא מרכיב מרכזי בתאוריית הבּיטְחוּן, הוא לא זכה לפיתוח ולהרחבה במידה מספקת בניסוח המקורי של התאוריה. מתוך הכרה שלתפיסה ולתפיסה מוטעית (perception and misperception) יש תפקיד בולט בהבנת הפוליטיקה העולמית, המאמר מציע שילוב בין פסיכולוגיה פוליטית לתאוריית הביטחוניזציה, שיסייע לחוקרים בזיהוי הקהלים הרלוונטיים בתהליכי ביטְחוּן, כפי שמתואר באסכולת קופנהגן. ההמשגה החדשה מתמקדת בשני תחומים לשם זיהוי הקהל הרלוונטי. הראשון הוא חוקי המדינה, ולכן ישות הופכת ל'קהל חוקי' מכוח החוק; והשני הוא התפיסה הפוליטית של השחקן או של הקהל המבצעים את הביטְחוּן, ואז היישות הופכת ל'קהל פוליטי'. המסגרת המושגית שמציע מאמר זה אינה שלמה, אך יש בה כדי לשפר את ההבנה התאורטית של מרכיב הקהל בתהליכי ביטְחוּן.
Ben-Shalom, U., Hitman, G., Orr, R. T., & Rickover, I. (2022). Perceptions of security and civic services among the Arab minority youth in Israel: Empirical testing of attraction and repulsion forces. Ethnopolitics, 1-16.
במחקר זה נמדדו תפיסות של ביטחון ושירותים אזרחיים בקרב בני המיעוט הישראלי–ערבי. 300 משתתפים מילאו שאלון המעריך את נטייתם להירשם לשירות ביטחוני ואזרחי. שני סוגי השירות הלאומי היו קשורים לשביעות רצון מהחיים בישראל ולשלושה גורמי משיכה ודחייה זמניים שהתרחשו בשנים 2020-2021: סיוע צבאי לרשויות המקומיות במהלך מגיפת הקורונה, פעולות איבה בין יהודים לערבים במאי 2021 ופשע בקרב קהילות ערביות במדינה. כך, נמצא מתאם חיובי חזק בין שביעות רצון מהחיים לבין נכונות לעסוק בביטחון ובשירות לאומי. הגורמים הזמניים לא תיווכו את הקשר הזה. לבסוף, נידונה האפשרות לגייס בני ובנות מיעוטים ערבים לארגוני ביטחון.
Jabali, O. (2022). Popular Resistance against Israeli Territorial Expropriation: Beita as a Model. Middle East Policy.
הסכסוך הישראלי–פלסטיני התחיל בשנות ה-30 המוקדמות. לדעת הכותב, הגורם המכריע ביותר שמאריך אותו ומונע כל שביב של תקווה הוא התעקשותה של ישראל לעקור את הפלסטינים מאדמותיהם וליישב במקומם אזרחים ישראלים. תוך שימוש בתיאוריית היסק (Inference Theory), מחקר זה נועד לחקור את הגל האחרון של התנגדות אזרחית עממית נגד הפקעה טריטוריאלית בעיירה ביתא. מהמחקר עולה כי החרמה טריטוריאלית מתבצעת באופן שיטתי על ידי מתנחלים ישראלים, בסיוע הצבא. מחקר זה מראה שהגישה הלא–אלימה של ביתא להתנגדות משפרת את הלגיטימיות שלה ברמה המקומית והבינלאומית ומעודדת בסיס רחב יותר של השתתפות עממית. מאז ומעולם ביתא השתמשה בסוגים פופולריים של התנגדות אזרחית, כמו הפגנות שבועיות וטקטיקות "בלבול לילי" בג'בל סביח, כדי להגן על עצמה ולגרש מתנחלים. למרות המחיר הגבוה ששילמה ביתא ופינוי המתנחלים מהמאחז, הצבא הישראלי הפך את האתר לבסיס. המסקנה היא שלהתנגדות אזרחית עממית יש פוטנציאל לאתגר את הכיבוש בצורה עוצמתית.
Itsik, R. (2022). Motivations for Reserve Military Service in Israel. The RUSI Journal, 1-17.
שירות המילואים הצבאי בישראל עבר רפורמה משמעותית בעשור האחרון. יש הטוענים כי חיל המילואים של צה"ל "שוקע", וכי אתוס ההגנה והמוטיבציה לשרת נשחקו.
רונן איציק מנתח את המוטיבציה לשרת כחייל מילואים בצה"ל באמצעות שילוב של ניתוח כמותי ואיכותני ומראה כי מוטיבציה כזו נובעת בעיקר מ"פטריוטיות בונה"; מכאן שהרפורמות שעשה צה"ל בתחום זה היו אפקטיביות.
Mor, Z., Davidi, N., & Alroy Preis, S. (2022). Civil-military cooperation to contain COVID-19 epidemic in Israel-Lesson learned: Zohar Mor. European Journal of Public Health, 32, 59-131.
לשירותי בריאות הציבור (PHS) יש תפקיד מרכזי בשליטה במגפת הקורונה. עם התפשטות המגיפה, ובשל משאבים מוגבלים, ה-PHS בישראל הגיע ליכולת לבלום את ההתפרצות. בעקבות החלטה פוליטית ביוני 2020, הוטל על פיקוד העורף (HFC) של צה"ל להשתלב בהפעלת המאמצים האפידמיולוגיים הלאומיים, בעוד ה-PHS נשאר אחראי על המדיניות, קביעת ההנחיות והפיקוח. ה-PHS האזרחי וה-HFC הצבאי נאלצו ליצור שיתוף פעולה, להקים מבנה היררכי חדש ולחלק את האחריות, למרות ההבדלים בתרבויות הארגוניות, במשאבים הפיננסיים והאנושיים. לטענת כותבי המאמר, שיתוף פעולה אפידמיולוגי אזרחי–צבאי יכול להגביר את התגובה הלאומית בהכלת מגיפות. קובעי מדיניות מכל סוכנות צריכים להשתמש בכישורי מנהיגות כדי לעודד אינטגרציה תוך רגישות לצרכים ולציפיות של כלל המשתתפים.
מירב וידל ומאיר אלרן. (2022). חוסן חברתי – אתגרים ומענים לחשיפה ממושכת למצב חירום ביטחוני: ניתוח המקרה של המועצה האזורית אשכול ב״עוטף עזה״, עדכן אסטרטגי, כרך 25, גיליון 3.
החוסן החברתי של יישובי עוטף עזה ותושביהם מול אתגרי הטרור מרצועת עזה בעשרים השנים האחרונות נדון בהרחבה במאמרים קודמים. מאמר זה מתמקד בסקירת מאפייני הפעולה של מרכזי החוסן באזור, משמעויותיהם והשלכותיהם, על בסיס הידע שנצבר במשך עשור בניהול מרכז החוסן של המועצה האזורית אשכול. טענתו המרכזית של המאמר היא שמרכזי החוסן משקפים הצלחה מוכחת בהתמודדות עם הפרעות מידי אדם, ובכך הם תרמו רבות להצלחה הישראלית בהתמודדות עם הטרור מעזה. על כן אנו ממליצים לאמץ את מודל מרכזי החוסן ביישום דיפרנציאלי בכל רחבי מדינת ישראל.
מאיר פינקל. (2022). תיאום ציפיות: מהו ניצחון במלחמת לבנון הבאה ומהו מחירו, מרכז דדו.
תיאום ציפיות הוא מרכיב מרכזי בתחושת ניצחון, מפלה או "חמיצות" בסיום עימות צבאי. מכאן, שתיאום ציפיות בין צה"ל ובין אזרחי המדינה הוא עניין מהותי בהקשר לתפיסת תוצאות מלחמה. מאמר זה, המתמקד בתרחיש מלחמה עתידית בלבנון, נועד להמחיש את הצורך בתיאום ציפיות בכלל מרכיבי המלחמה, כולל אלו הפחות נעימים לשמיעה כמו מספר חללי צה"ל הצפוי, שהינו חיוני לשימור חוסן לאומי תוך כדי עימות, שיהיה מהסוג של מלחמה כוללת אותה לא חווה הציבור הישראלי עשרות שנים. צה"ל יכול וצריך לנצח מלחמה כזו, ויעשה זאת בהצלחה בהינתן הבנה של מה יחשב כניצחון – בהיבטים של פגיעה באויב ואורך המלחמה, ומה הוא המחיר הצפוי בה.
פרי, י’ (2022). ביקורת לספר חמושים בלגיטימציה: הצדקות לאלימות הצבאית בחברה בישראל, בעריכת ע’ בן ישי וי’ לוי. מסגרות מדיה, מקוון.
הספר "חמושים בלגיטימציה: הצדקות לאלימות הצבאית בחברה בישראל" הוא תרומה חשובה ביותר למחקר בנושא זה. הדבר נכון הן באשר לפיתוח התיאורטי של סוגיית הלגיטימציה, והן באשר להצגה המפורטת והמעמיקה – ציור שמן עשיר על גבי קנבס רחב – של מערכות האלימות שמנהלת מדינת ישראל, ובראש ובראשונה צה"ל, נגד הפלסטינים. מן הראוי שנושא זה יעניין את הציבור הרחב, ולא רק אנשי אקדמיה, אף על פי שאופיו האקדמי של הספר והתחכום התיאורטי עלולים להקשות את הקריאה. זהו הספר המעודכן יותר בעברית בנושא הלגיטימציה והאלימות הצבאית בכלל. כל אחד מ־11 הפרקים כולל עשרות הפניות, ובסך הכול מוזכרים בו יותר מ־600 פריטים ביבליוגרפיים, והוא ספר חובה לכל מי שמבקש לעסוק בסוגיה זו, בעולם או בארץ, ולהכיר את קו החזית של המחקר על אודותיה.
אמל ג'מאל. (2022). השניות האתית של הדיון בהצדקות לאלימות הצבאית בחברה בישראל, חברה, צבא וביטחון לאומי, גיליון 4.
אסופת המאמרים "חמושים בלגיטימציה: הצדקות לאלימות הצבאית בחברה הישראלית" בעריכתם של ד"ר עפרה בן ישי ופרופ' יגיל לוי, תורמת מהותית להעלאת המודעות לחשיבות האופן שבו חיילים וחיילות, אזרחים ורשויות הצבא מצדיקים את השימוש באלימות צבאית, בעיקר נגד אזרחים לא חמושים. כמיטב המסורת האפיסטמית המכונה ״נקודת המבט״, מרבית פרקי האסופה מאפשרים חדירה עמוקה ללבטים, למערך השיקולים ולמערכת הערכית שמפעילים חיילים, חיילות ואזרחים בבואם להצדיק את השימוש שהם בפרט, או הצבא בכלל, עושים באלימות צבאית.
נקודת המבט הסוציולוגית של האסופה מאפשרת הצצה לאופי השיקולים המשפיעים על הלגיטימציה לשימוש באלימות צבאית, ולשינויים המתרחשים במקורות ההצדקה לשימוש כזה בקרב חיילים, חיילות ואזרחים. לצורך הצגת תמונה רחבה של השינויים האלה האסופה שוזרת מחקרים, הכתובים לפי מיטב המסורת האמפירית, יחד עם מחקרים תיאורטיים ופרוגרמתיים בצורה מעניינת ומעמיקה.
אמיר שמש ותהל–גל יונה. (2022). הכנת הקהילה הכפרית לרעידת אדמה, מערכות, גיליון עורף 3.
תוכניות להיערכות אסטרטגית במצבי חירום בקנה מידה לאומי, טובות ככל שיהיו, נוטות לעיוורון כלפי מרכיב הקהילה ברמת האיכויות הספציפיות שלה. ארגוני הסיוע צריכים להעניק דחיפות לקהילות שאִם תתרגש עליהן רעידת אדמה הדבר – יחולל נזק חמור שבעתיים בשל מאפייניה. היכולת של החברה לפתור בעיות אינה תלויה רק במוכנות נפשית וביכולת הלוגיסטית, אלא גם במשאבים האצורים בה.
אסף מלחי וגבריאל כהן. (2022). כשירעדו אמות הסיפים: ארגוני חירום חרדיים וההתמודדות עם רעידות אדמה, מערכות, גיליון עורף 3.
הואיל ולכוחות פקע"ר השונים יש קושי מהותי בניהול מרחב אזרחי כאוטי באירועי חירום
רבי־נפגעים, נחוצה הסתייעות בארגונים ומתנדבים מקצועיים או מקצועיים למחצה בקהילות מובחנות. כדי שניתן יהיה למקסם את שלל היכולות של הקהילה החרדית, חשוב לפתח משנה סדורה שתְתַכלל את היכולת להפעיל את כלל הארגונים ונציגי הקהילות ברמה המקומית.
שירה דסקל. (2022). תוכנית היערכות חברתית־רגשית חסינה לרעידת אדמה, מערכות, גיליון עורף 3.
היערכות חברתית־רגשית להתמודדות עם אירועי קיצון ומשברים היא גורם קריטי ביכולת ההתאוששות והחזרה לתפקוד של האוכלוסייה. המאמר מציג מתודולוגיה המבוססת על תורת פער–ידע לבניית תוכנית היערכות חברתית־רגשית, שממקסמת את החוסן מול אי הוודאות באירוע קיצון של רעידת אדמה.
חיים וייסברג. (2022). פסיפס: דתות ועדות בצה"ל, הוצאה לאור: מערכות.
בצה"ל על כלל יחידותיו, משרתים שכם אל שכם חיילים מרקע שונה המשתייכים לדתות ועדות שונות. יחד הם יוצרים רקמה אנושית ייחודית. זהו פסיפס מרהיב, המורכב מחלקים קטנים ומשמעותיים, כשלכל חלק בפסיפס יש מקום מיוחד משלו ובלעדיו יהיה הפסיפס חסר בשל צבעו ובשל ייחודו. השירות הצבאי המשותף והייחודי, יוצר את התשתית למפגש הראשוני ולהיכרות של כל חלקי הפסיפס הישראלי.
ההיכרות האישית ובניית האמון ההדדי בין המפקד וחייליו אינה נבנית רק בהכרת נתונים טכניים על אודותיו, אלא דווקא מתוך היכרות אישית של הרקע הדתי והתרבותי שבו צמח וגדל וממנו בא. הכרת תרבותו של האחר יוצרת רעות, שותפות ומחויבות, התומכות כולן במשימה הצבאית. הספר פותח צוהר להיכרות עם הדתות והעדות השונות ומאפשר למידה ומפגש בלתי אמצעי עם העולם התרבותי־דתי העשיר שממנו הגיע החייל. ספר זה הוא כלי עזר למפקד בבניית נדבך אישי ומקצועי בקשר זה.
Ben Shalom, Uzi; Rickover, Itamar; Raizer, Abira; Connelly, Vincent. (2023). Emergent veteran identity: Toward a new theory of veteran identity in Israeli society. Armed Forces and Society.
החברה הישראלית ראתה ירידה הדרגתית בשיעור חיילי החובה והמילואים, על רקע הביקורת הגוברת על הצבא מצד אלו ששירתו בו בעבר. ביקורת זו קשורה לנכונות שלהם לארגן "פעולה קולקטיבית" לקבלת הטבות לאחר שירות ולהשפיע על נושאים אחרים הקשורים לתקופה שאחרי השירות. אנו טוענים שמושג תיאורטי חדש של "זהות ווטרנים מתהווה" יכול להסביר את התופעה החברתית החדשה הזו, הן עבור הצבא הישראלי והן עבור אחרים. במחקר זה מילאו 248 חיילים משוחררים מצה"ל שאלונים שנועדו לחקור את הזהות הווטרנים המתהווה. התוצאות מראות כי זהות זו הוסברה על ידי תפיסת תפקידו של הצבא בחברה על ידי הממדים הארגוניים של המעבר של חיילים משוחררים לחברה, ובמידה פחותה, על ידי חוויותיהם כלוחמים. נשים וטרניות היו בעלות זהות ותיקה גבוהה יותר והפגינו שִכחה גבוהה יותר. המאמר דן גם בתועלת של מושג חדש זה לחקר חיילים משוחררים באופן כללי והשלכות התוצאות על אובדן הזהות הצבאית.
Uzi Ben-Shalom, Roni Mash, Amit Z. Dvir, Eyal Levin (2022) Female Violence in Terror Attacks: A Phenomenological Analysis Based on Evidence from the “Intifada of the Individuals. Crime, Law and Social Change.
מחקר זה מתמקד באלימות שבוצעה בידי נשים שהיו מעורבות בפיגועי טרור בישראל, במהלך "אינתיפאדת היחידים" (2016-2015). סרטונים המראים היתקלויות מציגים מדגם של פיגועי טרור שבוצעו על ידי נשים, תגובותיהן של נשות ביטחון הנושאות נשק, או של נשים המשתתפות (או נמנעות) במעשי האלימות של המון זועם, שבוצעו בעקבות הפיגוע. השתמשנו במודל שלושת שחקני המפתח (three agent model) של פיגועי טרור כדי לסווג את אופן ההשתתפות של נשים לפי "תוקפת", "מסכלת" וחלק מ"קהל". ניתחנו 20 פיגועים שבהם לקחו חלק נשים תוקפות ו-8 פיגועים שבהם מסכלי המתקפה היו נשים. מתקפות מצד נשים כללו בדרך כלל "תנועות מאיימות" רבות והתנהגותן הייתה בלתי מאורגנת; נשים מסכלות היו חיילות או שוטרות במדים ונושאות נשק. ביצענו ראיונות עומק עם נשים לוחמות ולפי השקפתן, הן שוות בכישוריהן המבצעיים לאלו של עמיתיהן החיילים. חלקן סיפרו על כוונתן למתן את שיעור האלימות במהלך החיכוך, אך ניתוח סרטוני הווידאו העלה כי הן, כמו עמיתיהן הגברים, מסוגלות לגרום לאלימות קטלנית ואף מוכנות לסכן את חייהן. לא הצלחנו למצוא עדות למעורבות נשים באלימות המונית בעקבות פיגועים, ואף לא אלימות המונית של גברים כנגד תוקפת שנוטרלה. טענתנו היא כי רמת ההכשרה המוסדית היא ההסבר הסביר ביותר לדפוסי תוקפנות אלו, של מחבלות ולוחמות כאחת, משני צדי הסכסוך הפוליטי. אנו דנים בתועלת ובמגבלות של הגישות התיאורטיות והאמפיריות שלנו להבנת תוקפנות נשית.
הצבא, הממשלה וארגוני ביטחון נוספים
Shelah, Ofer. (2022). National Security Decisionmaking Processes in Israel: Persistent Flaws and How to Amend Them. Santa Monica, CA: RAND Corporation.
לאורך כל שנות קיומה, ישראל התמודדה עם אתגרים ביטחוניים וחיפשה את הדרך הטובה ביותר לקבל החלטות בנוגע להתמודדות איתם. למרות המלצות בדו"חות רשמיים רבים לשיפור תהליך קבלת ההחלטות בביטחון הלאומי של ישראל, הפגמים נשארו. פגמים אלו ניכרים בעיקר בעבודת הקבינט הביטחוני בממשלה, הדרג המדיני העליון המעורב בעניינים אלה, והמועצה לביטחון לאומי, הארגון האחראי על הכנת דיונים מושכלים יותר שיובילו לקבלת החלטות טובות יותר. בפרספקטיבה זו, המחבר בוחן את הפגמים המובנים בתפקוד של ישויות אלה ובתהליך בכללותו באמצעות סקירה של דוגמאות קודמות של קבלת החלטות ביטחוניות וראיונות עם פקידים לשעבר ובהווה, משקף את הסיבות הבסיסיות שלהם, ומציע דרכים לקראת מנגנון קבלת החלטות המתאים יותר לאתגרים העומדים בפני המדינה כיום.
Eilam, E. (2022). How the Israel Defense Forces Seek to Defeat Non-State Actors. The RUSI Journal, 1-8.
צבא ההגנה לישראל (צה"ל) התנסה בלחימה עם חיזבאללה וחמאס, שני ארגונים לא–מדינתיים רבי עוצמה, מספר פעמים במהלך ההיסטוריה של ישראל. במלחמה הבאה ישאף צה"ל להשיג ניצחון מכריע ומהיר, על ידי פתיחת מתקפה רחבת היקף, ויחתור להשמדת מטרות צבאיות כמו רקטות. ישראל תמשיך להסתמך במידה רבה על כוח אש, בעיקר מהאוויר, תוך ביצוע תמרון מוגבל על הקרקע כדי לצמצם את נפגעיה. עם זאת, טוען אהוד עילם, עשוי להיות צורך במתקפה קרקעית מסיבית אשר תתבסס על חיל האוויר, החי"ר והמודיעין.
Ofek Riemer & Daniel Sobelman. (2023). Coercive disclosure: The weaponization of public intelligence revelation in international relations. Routledge: New York & London.
האם המודיעין יכול לשמש כאמצעי כפייתי ביחסים בינלאומיים? בעוד שהספרות בנושא כפייה עוסקת בעיקר באמצעים צבאיים וכלכליים, מאמר זה טוען שגם חשיפה פומבית ומכוונת של מודיעין יכולה לשמש ככפייה. ניתן להשתמש במודיעין כדי לאיים על יריבים, לצמצם את חופש הפעולה שלהם, ולאלץ אותם להתאים את התוכניות והפעולות שלהם.
בנוסף, ניתן להשתמש בחשיפת מודיעין כדי לגייס קהלים מקומיים ובינלאומיים ולגרום לאחרים להתיישר עם נרטיב מסוים ולשנות את המדיניות שלהם בהתאם. ובכל זאת, גילוי כפייה יכול להיכשל או להצליח רק באופן חלקי מול יריב נחוש או יעד שעמיד בפני לחץ ציבורי ובינלאומי. כדי להדגים את תהליך גילוי הכפייה, אנו מנתחים את הקמפיין של ישראל, החל משנת 2017, נגד תוכנית ייצור הטילים של חיזבאללה הלבנוני ואת הקמפיין הכפייתי של טורקיה מול סעודיה וארה"ב בעקבות חיסולו של העיתונאי ג'מאל חאשוקג'י ב-2018.
זלמנוביץ, בעז (2022) דפי המפקד – לקט היסטורי 1948-2022. ממשרד הביטחון, המחלקה להיסטריה: ישראל.
"דף המפקד" ו"הדף הקרבי" מביאים את רוחם ומחשבותיהם של המפקדים ואת אופן העברת מסריהם לפקודים בתחומים רבים, בהם רוח הלחימה, מנהיגות, ערכים, מקצועיות ותחקירים של הצלחות ושל כישלונות בלחימה. המילון למונחי צה"ל מגדיר דף קרבי כך: "כינוי לפרסום של דברי מפקד היחידה )מעוצבה ומעלה( לחייליו לקראת הקרב או במהלכו )או בתרגיל(, ובו הסבר על רקע הפעילות, על חשיבותה ועל יעדיה". הגדרה זו מהווה נקודת מוצא חשובה, אך היא איננה ממצה שכן היא מחמיצה את רוח הלחימה וכן את החלק הערכי, העקרוני, של דברי המפקד לחייליו. נוסף על כך הגדרה זו איננה כוללת את "דף המפקד". דפי המפקד כוללים בתוכם את "קבוצת" הדף הקרבי, אך יש בהם גם נושאים מתחומי המקצוע הצבאי: תורות הלחימה, המקצועיות, האימונים וההכשרות; ומתחומי השגרה, הערכים והמשמעת.
הארגון והמקצוע הצבאי
Shahar, S., Sagi, L., Tsur, Y., & Ben-Shalom, U. (2022). Israeli Border Police Commanders’ Perspectives on Leading Ad Hoc Teams during Routine and Emergency Operations. Journal of Political & Military Sociology, 49(1), 39-57.
מחקר זה שואל "כיצד מפקדי משטרה תופסים מנהיגות במערכי 'אד–הוק' במהלך פעולות אליהם הוקצו?". בעידן של חברה פוסט–הירואית, ארגוני ביטחון אימצו את שלילת הסיכון והימנעות מאלימות כעקרונות חשובים. עקרונות אלו באים לידי ביטוי בתפיסותיהם של אותם צוותי אד–הוק מובילים. מאמר זה מציג ניתוח של 13 ראיונות עומק עם אנשי משמר הגבול המנוסים, המפקדים על פלוגות עד רמת גדוד. הנרטיבים של המפקדים חושפים הבחנה בין "משימה" ל"אירוע" מבצעי שכן הם מכירים ב"נפיצות" של משימות במהלך פעולות פיקוד הן בישראל והן בגדה המערבית. אנו מסיקים כי חלק ניכר מאמון המפקדים במהלך מבצעים מסוג זה נובע מהיכרותם הקרובה עם הזירה המבצעית וכן מההתנסויות המבצעיות המעשיות שחוו. באופן ספציפי, מסקנת המאמר היא שכשירות המפקד מתבטאת בשילוב בין סגנון המנהיגות שלהם לבין הידע האינטימי שיש להם על התכונות המקצועיות של המשתתפים בצוותי האד–הוק המגוונים שהם מפקדים עליהם המורכבים מאנשי צבא, משטרה וארגוני ביטחון.
עזריאל לורבר. (2022). ישראל והמלחמה הבאה, חברה, צבא וביטחון לאומי, גיליון 4.
טכנולוגיה מתקדמת ויישומה הנכון באמצעות תו"ל מתאים היא מרכיב חיוני להשגת ניצחון במלחמה. המלחמות בנגורנו־קרבאך ובאוקראינה הצביעו על כיווני ההתפתחות הטכנולוגית בלחימה עתידית, ועל התוצאות של חוסר מוכנות בתחומים אלה. כטמ"מים ורחפנים, טילי שיוט ונשק תמ"ס והנכונות להשתמש בכל אלה גם נגד אזרחים ותשתיות כלכליות, מביאים למהפכה בעניינים צבאיים. כדי להימנע מהפתעות בשדה הקרב ובזירה המדינית, הכרחי לחזות ולהבין מבעוד מועד מהפכות כאלה ובמידת הצורך לפתח אמצעי נגד טכנולוגיים ותורתיים. שפע אמצעי אש ארוכי טווח מאיימים על ישראל, ועלולים לשבש את החיים בעורף ואת פעילות צה"ל. כמו כן יש בישראל מיעוט אתני ניכר, בחלקו עוין, שבתנאים מסוימים עשוי להצטרף ללחימה. כדי לפתור בעיות אלה מציע כותב המאמר לבצע שינוי נרחב אך הדרגתי במבנה כוחות צה"ל, תוך התאמת התו"ל. המעשה יכין את הצבא טוב יותר לעימותים עתידיים, ויקטין את התלות בספקים זרים.
ראובן גל. (2022). השלכות נורמטיביות של הפעלת מערכות נשק אוטונומיות חמושות: אתגר בשדה הקרב העתידי, חברה, צבא וביטחון לאומי, גיליון 4.
ההתפתחויות הטכנולוגיות המהירות והמלחמות הא־סימטריות שמאפיינות את מרבית העימותים הצבאיים בעשורים האחרונים, שינו משמעותית את אופן הלחימה וכֵּליה. את מקומן של העוצבות הלוחמות והלחימה הקונבנציונלית תפסו אמצעים טכנולוגיים מתוחכמים, בהם מערכות נשק אוטונומיות חמושות הנקראות בשם הגנרי "רובוטים קטלניים אוטונומיים" (LARs). התפתחויות אלה מעלות סוגיות קשות בתחומים אחדים, ובעיקר בתחום האתי והערכי: במיקוד מקומי – האם יישום מערכות אלה אינו עומד בניגוד לערכי מסמך "רוח צה"ל", למשל הכרה בחשיבותם העליונה של חיי אדם וטוהר הנשק?. המאמר הנוכחי מתריע על העובדה כי בשדה הקרב העתידי (או כבר הנוכחי) יהוו הדילמות הללו את האתגר העיקרי בפני מקבלי ההחלטות הן בדרג הצבאי והן בדרג המדיני, כמו גם בפני דעת הקהל הרחבה בישראל. המאמר מציג את מצב ההתפתחויות בתחום זה בישראל ובחו"ל, ודן בדילמות העיקריות הנובעות מהתפתחויות אלה.
עידית שפרן–גיטלמן ודני סטטמן. (2022). הרוח הממלכתית: סוגיית הוספת ערך הממלכתיות כאחד מערכי היסוד ברוח צה"ל, מערכות, גיליון 495.
לאחרונה החליט הצבא להוסיף ערך יסוד רביעי – הממלכתיות. לעניות דעתנו הוספה זו הייתה טעות, אולם משעה שנפל הפור ראוי שנשאל את עצמנו איך יש לפרש את הערך הלכה למעשה. הערכים המנויים במסמך רוח צה"ל ובמסמכים דומים מנוסחים באופן כללי, ואינם יכולים לכלול עקרונות שינחו כיצד בדיוק יש לפרשם במציאות. זהו סוד כוחם אבל גם חולשתם.
Yogev, H., Cohen, R. A., & Lewin, E. (2022). Military Leadership by Intellectual Officers: A Case Study of the IDF. Journal of Strategic Security, 15(4), 4.
מוריס ינוביץ האמין שכדי שצבא ינצח הוא צריך להיות מונהג על ידי כמה שיותר כוחות אינטלקטואליים, בדיוק כפי שכל ארגון צריך אינטלקטואליזם כדי לשגשג. בספרות אקדמית מוסכם כי על האינטלקטואל לכתוב מאמרים ומניפסטים שונים כדי לבטא את עמדותיו, הלך הרוח והפילוסופיה שלו במרחב הציבורי. בהתבסס על אמונתו של ינוביץ ושימוש בצבא ההגנה הישראלי (צה"ל) כתיאור מקרה, מחקר זה מציע מודל למתודולוגיית מחקר גנרית שניתן לנסות במקומות אחרים. המשימה הייתה למצוא עד כמה עוסקים הדרגים הגבוהים בצבא הישראלי בכתיבת מאמרים אקדמיים בנושאי אסטרטגיה ומקצועיות צבאית. בין שאר המסקנות מציינים המחברים, בהסתייגות מסוימת, כי מספר המאמרים שכתבו בכירי צה"ל התברר כנמוך.
אם פרסום מאמרים אכן משקף אינטלקטואליזם, המאמרים המעטים שהופקו במשך שבעה עשורים על ידי הדרג המוביל בצה"ל צריכים להשמיע אזהרה עבור מקבלי ההחלטות הצבאיים בישראל.
עורך סא"ל ד"ר אלקחר, דוד (2022) אלכמיה – חדשנות להשתנות. צה"ל, המכללה הביטחונית לחדשנות, יזמות והשתנות: ישראל.
החדשנות הביטחונית (בכלל והחדשנות הצבאית בפרט) הינה תופעה אנושית שבני האדם מארגנים אותה וקובעים את צביונה ואת אופייה. בדומה לתופעת המלחמה, מעטים הם התיאורטיקנים, הפרקטיקנים והחוקרים האקדמיים שניסו להתבונן בה בצורה מחקרית, מוּבְנית, בניסיון לחלץ מתוכה את חוקיותה הפנימית. שילובה של חדשנות בצורה מוסדית בתוך צבאות וארגונים ביטחוניים מודרניים הינה תופעה חדשה שהחלה לתת את אותותיה רק בעשור האחרון. ספר זה מחדש בכך שהוא מבקש לחלץ את המתודולוגיה החבויה בבסיס התיאור של תופעת החדשנות הביטחונית המוסדית, את חוקיותה והכלים המעשיים העומדים לרשותו של המצביא הצבאי בבואו להטמיע חדשנות בארגונים צבאיים מודרניים.
תיאוריית החדשנות הביטחונית המפורטת בספר זה מציעה לכל מי שעוסק בהטמעת חדשנות בארגונים ביטחוניים, בין שהוא חוקר ובין שהוא פרקטיקן, כלים כמו גם שיטות להתבונן בה בצורה מושכלת ולהפיק ממנה תובנות שיטתיות, הן מחקריות והן מעשיות. להבנתנו, ללא גישה כוללת המאפשרת חשיבה ביקורתית הן על תופעת החדשנות הביטחונית, והן על הדרכים האפקטיביות לשילובה בתוך מסילות בניין הכוח והפעלתו, לא ייכון כוח צבאי בראשית המאה ה־21 שיצליח לעמוד בהצלחה בפני האתגרים המבצעיים שנכונו לו.
תרבות, כוח אדם ומשאבי אנוש
Zitronblat, L. Z. (2023). Military Social Work in the Israel Defense Forces (IDF). In Military Social Work Around the Globe , pp. 91-102, Springer, Cham.
המציאות הביטחונית המורכבת במדינת ישראל מכתיבה את חובת הגיוס לצבא, לכל אזרח או תושב קבע שמלאו לו 18. השירות הצבאי תובעני במיוחד ועלול להיות כרוך במצבי לחץ. חלק מהחיילים חווים תקופה לחוצה וייתכנו במהלכה אירועים טראומטיים. פרק זה מתמקד בעבודה סוציאלית צבאית (MilSW) בישראל, שמרביתה מבוצעת על ידי מערך בריאות הנפש של צבא ההגנה לישראל. בפרק יפורטו הייחודיות והאתגרים העומדים בפני המשרתים בצה"ל. בהמשך תוצג סקירה של מערכת בריאות הנפש של צה"ל, מאפייניה הייחודיים והתפתחות תפקיד קצין בריאות הנפש מהקצין הראשון (והיחיד) שגויס בשנת 1962 ועד לכמעט 250 קציני בריאות הנפש כיום. כן תפורט תכנית ההכשרה לקציני בריאות הנפש, לרבות פריסת חניכים ליחידות שונות, התערבויות ופרויקטים מיוחדים. לבסוף יוזכרו רשויות צבא נוספות העוסקות ברווחת החייל ומשפחתו.
אופיר קבילו. (2022). כשירות מערך המילואים בצה"ל – הפרדיגמה ושברה, חברה, צבא וביטחון לאומי, גיליון 4.
מערך המילואים בצה"ל הוא ממרכיבי תפיסת הביטחון של ישראל מיום הקמתה. בעשרים השנים האחרונות עבר המערך תמורות הנובעות מהִשתנות מאפייני הלחימה ומשינויים בחברה בישראל. מאמר זה מתמקד בכשירות מערך המילואים, ובפרט בכשירות כוחות המילואים ביבשה, ובשחיקתה במהלך עשרים השנים האחרונות. במאמר תוצג הטענה כי אי קיומו של מודל תקציבי קבוע המיועד לשמירת כשירות מערך המילואים במשך שנים פוגע במוכנות המערך למלחמה. המאמר סוקר את ההתרחשויות והתהליכים המשפיעים על כשירות המערך, בדגש על חוסר יציבות מודל האימונים במהלך השנים. המאמר מציע גישה חדשה לתפיסת הכשירות של מערך המילואים ביבשה, ולפיה יש לנהל את אימון כוחות היבשה על בסיס חקיקה המגדירה תקציב ייעודי ומגודר, ותחת אחריות ישירה של שר הביטחון ומפקד זרוע היבשה.
עמרי שדה. (2022). בין מעילים ורוח: על האיזון בין פיתוחים טכנולוגיים ופיתוח מיומנות ורוח לחימה, מערכות, גיליון 495.
בצה"ל מרבים לדבר במונחים כמו "מהלומות רב־ממדיות קטלניות". חלקן יוצא אל הפועל, ואכן יש מגמת התקדמות בהטמעת אמצעים טכנולוגיים מתקדמים, אך אסור שהתקדמות זאת תבוא על חשבון יתרוננו המבצעי המובהק – ההון האנושי. תקופה ארוכה אנו מזהים נטייה גוברת בצה“ל להתבסס על פתרונות טכנולוגיים לאתגרים מבצעיים. מבצעים מוגבלי היקף שהתרחשו בשנים האחרונות יצרו אצל מקבלי ההחלטות תחושה שאפשר לקיים מערכה המבוססת על אמצעים טכנולוגיים מפותחים ואף לנצח בה. במבצעים שלא הניבו את התוצא המצופה נהגו לתלות את האשמה בחוסר בשלותה של הטכנולוגיה ונמנעו משאלות מהותיות על האפשרות להשיג את ההישג באופן אחר. בין המפקדים רווחת היום ההרגשה כי האמצעי הטכנולוגי הוא האמצעי החשוב ביותר להשגת ניצחון במלחמה. מאמר זה טוען כי לא די בהתבססות על יתרון טכנולוגי בלבד, ומנסה להציג עקרונות להשבת האיזון בין המוקד הטכנולוגי בבניין הכוח בזרוע היבשה לשני מוקדים אחרים – מיומנות וערכיות.
נמרוד בצון. (2022). הנגד בצה"ל: בחינה רטרוספקטיבית של יישום תפיסת "הנגד החדש", מערכות, גיליון 495.
תהליך הטמעת תפיסת הנגד כמפקד יושלם בתקופה הקרובה. אנו עדים כבר כעת להתקדמות שחלה במעמדם כשותפים לפיקוד על היחידות ולתהליכים בחיל המקצועי ואף במטכ"ל. עם זאת, עד להכשרת כל הנגדים והטמעת תפיסת הנגד כמפקד באופן מלא – הדרך עוד ארוכה, ורק בעוד כשני עשורים ישתחררו הנגדים מ"דור הביניים".
Eyal Ben-Ari and Vincent Connelly. (2023). Contemporary Military Reserves Between the Civilian and Military Worlds. Routledge: New York & London.
ספר זה מציע מחקר השוואתי בנושא שירות מילואים במדינות דמוקרטיות. שילוב של לחצים תקציביים, משימות חדשות והתפתחותם של תפקידים צבאיים במהלך שלושת העשורים האחרונים, הוביל את הכוחות המזוינים של הדמוקרטיות לחשוב מחדש על ההכשרה והשימוש בכוחות המילואים. יתרה מכך, חיילי מילואים הפכו למרכזיים בצבא כחלק ממהלכים לקראת הגנה, "כוללת" או "מקיפה". למרות זאת, נטייה אקדמית לחקר סדיר ומועמדים לגיוס גורמת לכך שמילואימניקים וחיילי מילואים ממשיכים לקבל תשומת לב שולית בלבד. כרךזהממלאאת
החוסר באמצעות סדרה של מחקרים מדינתיים הבודקים כיצד להבין בצורה הטובה ביותר את הייחודיות של שירות מילואים. בניגוד לסדירים ולמתגייסים, חיילי המילואים מאופיינים בניהול כפול של קריירות אזרחיות וצבאיות, דינמיקה משפחתית שונה, מניעים ומחויבות מגוונת לצבא, התמריצים החומריים והלא–חומריים המוצעים להם ומקומם בפוליטיקה. כרך זה מציע שתי מסגרות כדי להבין הבדלים אלה: ראשית, הוא מסתכל על חיילי מילואים כאל "מהגרים" הנוסעים בין העולם הצבאי והאזרחי; ושנית, הוא מנתח את ה"חוזים" והמשא ומתן הבלתי–פורמליים המחייבים אותם לצבא. כל הפרקים מאמצים את ההמשגות הללו, ומעניקים לכרך מיקוד משותף ומסגרת אינטגרטיבית. הכרך יעניין מאוד סטודנטים ללימודים צבאיים ואסטרטגיים, יחסים אזרחיים–צבאיים, סוציולוגיה ויחסים בינלאומיים.
Eyal Ben-Ari and Vincent Connelly. (2023). Contemporary Military Reserves Between the Civilian and Military Worlds. Routledge: New York & London.
ספר זה מציע מחקר השוואתי בנושא שירות מילואים במדינות דמוקרטיות. שילוב של לחצים תקציביים, משימות חדשות והתפתחותם של תפקידים צבאיים במהלך שלושת העשורים האחרונים, הוביל את הכוחות המזוינים של הדמוקרטיות לחשוב מחדש על ההכשרה והשימוש בכוחות המילואים. יתרה מכך, חיילי מילואים הפכו למרכזיים בצבא כחלק ממהלכים לקראת הגנה, "כוללת" או "מקיפה". למרות זאת, נטייה אקדמית לחקר סדיר ומועמדים לגיוס גורמת לכך שמילואימניקים וחיילי מילואים ממשיכים לקבל תשומת לב שולית בלבד. כרךזהממלאאת
החוסר באמצעות סדרה של מחקרים מדינתיים הבודקים כיצד להבין בצורה הטובה ביותר את הייחודיות של שירות מילואים. בניגוד לסדירים ולמתגייסים, חיילי המילואים מאופיינים בניהול כפול של קריירות אזרחיות וצבאיות, דינמיקה משפחתית שונה, מניעים ומחויבות מגוונת לצבא, התמריצים החומריים והלא–חומריים המוצעים להם ומקומם בפוליטיקה. כרך זה מציע שתי מסגרות כדי להבין הבדלים אלה: ראשית, הוא מסתכל על חיילי מילואים כאל "מהגרים" הנוסעים בין העולם הצבאי והאזרחי; ושנית, הוא מנתח את ה"חוזים" והמשא ומתן הבלתי–פורמליים המחייבים אותם לצבא. כל הפרקים מאמצים את ההמשגות הללו, ומעניקים לכרך מיקוד משותף ומסגרת אינטגרטיבית. הכרך יעניין מאוד סטודנטים ללימודים צבאיים ואסטרטגיים, יחסים אזרחיים–צבאיים, סוציולוגיה ויחסים בינלאומיים.
Eyal Ben-Ari and Vincent Connelly. (2023). Contemporary Military Reserves Between the Civilian and Military Worlds. Routledge: New York & London.
ספר זה מציע מחקר השוואתי בנושא שירות מילואים במדינות דמוקרטיות. שילוב של לחצים תקציביים, משימות חדשות והתפתחותם של תפקידים צבאיים במהלך שלושת העשורים האחרונים, הוביל את הכוחות המזוינים של הדמוקרטיות לחשוב מחדש על ההכשרה והשימוש בכוחות המילואים. יתרה מכך, חיילי מילואים הפכו למרכזיים בצבא כחלק ממהלכים לקראת הגנה, "כוללת" או "מקיפה". למרות זאת, נטייה אקדמית לחקר סדיר ומועמדים לגיוס גורמת לכך שמילואימניקים וחיילי מילואים ממשיכים לקבל תשומת לב שולית בלבד. כרךזהממלאאת
החוסר באמצעות סדרה של מחקרים מדינתיים הבודקים כיצד להבין בצורה הטובה ביותר את הייחודיות של שירות מילואים. בניגוד לסדירים ולמתגייסים, חיילי המילואים מאופיינים בניהול כפול של קריירות אזרחיות וצבאיות, דינמיקה משפחתית שונה, מניעים ומחויבות מגוונת לצבא, התמריצים החומריים והלא–חומריים המוצעים להם ומקומם בפוליטיקה. כרך זה מציע שתי מסגרות כדי להבין הבדלים אלה: ראשית, הוא מסתכל על חיילי מילואים כאל "מהגרים" הנוסעים בין העולם הצבאי והאזרחי; ושנית, הוא מנתח את ה"חוזים" והמשא ומתן הבלתי–פורמליים המחייבים אותם לצבא. כל הפרקים מאמצים את ההמשגות הללו, ומעניקים לכרך מיקוד משותף ומסגרת אינטגרטיבית. הכרך יעניין מאוד סטודנטים ללימודים צבאיים ואסטרטגיים, יחסים אזרחיים–צבאיים, סוציולוגיה ויחסים בינלאומיים.
רשימת מסיימי תואר ד"ר 2022
שם המנחה: פרופ' אורן ברק וד"ר דניאל סובלמן
שיוך אקדמי: האוניברסיטה העברית
נושא העבודה: חשיפות מודיעין מדינתיות ביחסים בינלאומיים: סיבות, שימושים והשלכות
תקציר:
עבודת הדוקטורט בוחנת ממספר זוויות תיאורטיות ומתודולוגיות את תופעת השימוש הפומבי שעושות מדינות במידע והערכות מודיעין ככלי של מדיניות חוץ. המאמר הראשון בוחן את הסיבות המערכתיות לחשיפה ההולכת וגדלה של מודיעין ע"י מדינות, ומציע שני הסברים מרכזיים. הראשון קשור בשינויים בסביבת המידע והתקשורת, המעודדים פרטים כמו גם מדינות ליותר חשיפה; והשני נוגע לשינויים באופי המלחמה הגוררים שינוי ביחס למודיעין, מאגירת מידע לטובת הפתעת היריב והכרעתו ב"רגע האמת" לשימוש סלקטיבי במידע ככלי להשפעה על היריב מתחת לרף המלחמה. המאמר השני ממשיג את חשיפת המודיעין כאמצעי כפיה, באמצעותו מדינות מעצבות את ההתנהגות של שחקנים מדינתיים ולא–מדינתיים. בהתבסס על שני מקרי בוחן, זה של ישראל נגד חזבאללה בסוגית ייצור הטילים בלבנון וזה של תורכיה נגד סעודיה וארה"ב בסוגית רצח העיתונאי ח'אשוקג'י, המאמר בוחן באילו תנאים, באיזה אופן ובאיזו מידה של הצלחה מדינות כופות באמצעות חשיפת מודיעין. המאמר השלישי בוחן את ההשפעה של חשיפת מודיעין על הביטחון הזהותי של אזרחים במדינות המאופיינות בתרבות של סודיות.
מנחה: פרופ' רונן א. כהן
שיוך אקדמי: אוניברסיטת אריאל
נושא העבודה: על התחבולה, היסטוריה, תיאוריה וביטוייה בפעילות צה"ל בשנים 1967 – 2018
תקציר
נושא המחקר הינו תחבולות מלחמה מבחינה היסטורית, תיאורטית ומעשית וביטוייה בפעילות צה"ל בשנים 1967 – 2018. המחקר נחלק לשני חלקים.
בחלק הראשון התאורטי מציג המחקר סקירה היסטורית ותיאורטית של תחבולות מלחמה, וכהמשך לתובנות מהסקירה מציע המחקר מודל חדש לתחבולת המלחמה.
מקורות המידע לחלק זה הם משנתם של שישה הוגים צבאיים מתקופות שונות בהקשר לנושא התחבולה: סון–טסו, פרונטינוס, מקיאוולי, ז'ומיני, קלאוזביץ ולידל הארט, כמו גם רעיונות של הוגים צבאיים ומסמכים של צבאות בעידן המודרני. בחלק השני של העבודה, המחקרי, בדק המחקר את השימוש בתחבולות מלחמה בפעילות צה"ל בשנים 1967 – 2018, על פי מודל התחבולה החדש בעזרת מדגם הכולל 264 אירועים (קרבות ומבצעים). שאלת המחקר התייחסה למידת השימוש בתחבולות מלחמה בפעילות צה"ל בתקופת המחקר ומה הם מאפייניה. המענה היה ע"י ניתוח כמותי סטטיסטי וניתוח איכותני בעיקר אינסטרומנטלי. שני ממצאים מעניינים: הראשון, ב– 64% מהקרבות והמבצעים השתמש צה"ל בתחבולות מלחמה ( ). השני, במקרים בהם הושגה המטרה, ב– 70% מהם היה שימוש בתחבולה ( ).
מנחה: ד"ר איתן שמיר.
שיוך אקדמי: החוג למדע המדינה, בר אילן.
נושא העבודה: שינוי וחדשנות בבנין כוח צבאי – חדשנות וקיבעון במערך היבשה של צה"ל במאה ה-21.
תקציר:
שני מאמצים מרכזים עומדים בליבת הפעילות של צה"ל: הפעלת הכוח בלחימה ובנין הכוח הצבאי לקראתה. המחקר עוסק באופן בו התמודד מערך היבשה של צה"ל עם השתנות סביבת המציאות האסטרטגית בשני העשורים הראשונים של המאה ה-21. ההערכות להתמודדות עם אתגרים חדשים בטווחי זמן שונים מוצאת את ביטויה בשני תחומי פעולה מרכזיים: הפעלת הכוח בהווה ובנין הכוח לעתיד.
ניתן להצביע על שונות מהותית בתהליכים בין טווחי הזמן השונים. בעוד שבטווח הקצר שלטת גישה שמרנית ומקובעת, בטווח הארוך מתחוללת דינמיקה יצירתית חדשנית, גם אם לא תמיד אפקטיבית. כיצד ניתן להסביר זאת? העבודה מבצעת חקירה השוואתית באמצעות מקרי בוחן:
1. בבניין הכוח קצר הטווח – חקירת הלחימה מול היריב האסימטרי.
2. בבניין הכוח לטווח הארוך – חקירת תהליכי קבלת החלטות בפרויקטים מרכזיים בזרוע
היבשה.
המחקר נוגע בליבת העיסוק הארגוני של צה"ל, משקף את אופן התמודדותו עם שינויים מהותיים במציאות האסטרטגית ומוסיף תובנות מעשיות למימוש אפקטיבי של תהליכים אלו.
שם המנחה: פרופ' אורנה ששון–לוי
שיוך אקדמי: התוכנית ללימודי מגדר, אוניברסיטת בר אילן
נושא העבודה: הון ממוגדר? משמעות השירות הצבאי הטכנולוגי בחיים הבוגרים של נשים וגברים בישראל.
תקציר:
מחקר זה מתמקד במשמעויותיו של השירות הצבאי בתפקידי טכנולוגיה עלית כהון מפרספקטיבה של הצטלבויות בין מגדר ומעמד. למחקר שלושה אדנים תיאורטיים מרכזיים: הראשון הוא תפיסה התיאורטית של בורדייה על היחסים בין הון, הביטוס ושדה, והביקורת הפמיניסטית שמערערת על הניטרליות המגדרית של המושגים האלה. הנדבך השני הוא מסורת המחקר של הסוציולוגיה הצבאית ויחסי צבא–חברה בישראל, והנדבך התיאורטי השלישי הוא לימודי טכנולוגיה פמיניסטיים, המספקים כלים מושגיים לניתוח מגדרי של זירת ההיי–טק בצבא ובשוק העבודה.
המחקר נערך בשיטה איכותנית בגישה פנומנולוגית–פרשנית ומבוסס על 45 ראיונות חצי מובנים עם נשים וגברים ששירתו בצבא בתפקידי טכנולוגיית מידע וסייבר ביחידות שונות של אגף המודיעין, חיל האויר ואגף התקשוב. טענת המחקר המרכזית היא שההון הצבאי הגלום בשירות החובה ביחידות טכנולוגיות הוא הון ממוגדר–מועמד (classed), כלומר הון שאופן רכישתו והציפיות להמרתו מעוצבים על ידי הצטלבויות בין מגדר ומעמד. טענה זו הודגמה באמצעות ניתוח המשמעויות שמקבל השירות הצבאי בחייהם של נשים וגברים מארבע קבוצות: נשים ממעמד בינוני–נמוך, נשים ממעמד בינוני–גבוה, גברים ממעמד בינוני–נמוך וגברים ממעמד בינוני–גבוה. טענה זו סודקת את התפיסה האוניברסלית של ההון הצבאי ומציעה הבנה מורכבת של המירות השירות הצבאי הטכנולוגי, המתחשבת בסכמות התרבותיות ובפרויקטים הזהותיים של קבוצות מגדריות ואתנו–מעמדיות שונות.
שם המנחה: ד"ר איתן שמיר
שיוך אקדמי: מדעי המדינה – לימודי ביטחון
נושא העבודה: כוח אווירי מורכב משני יסודות מהותיים המשלימים זה את זה: בניין כוח והפעלת כוח.
תקציר:
מחקר זה שואף להעמיק בכל אלמנט לחוד ולהבין כיצד ובאילו אופנים השפיע הראשון על העוקב לאורך ההיסטוריה של תעופה קרבית. על–מנת לקבל תמונה שלמה, חובה להביט על התהליך מקצה לקצה. המחקר מנתח את התפתחות מטוסי הקרב במלחמה הקרה בשלב בניין הכוח, והפעלתם בשדה הקרב במלחמות נבחרות בשלב הפעלת הכוח. במטרה לתאר ולהסביר את התהליך השלם מבניין הכוח ועד הפעלתו לרבות תהליכי חדשנות והסתגלות בכוח האווירי, עבודה זו מאתגרת את תפיסות הבסיס של הכוח האווירי ומנסה לזהות אילו פרמטרים משפיעים על חדשנות משמעותית במטוסי קרב וכיצד, ושואפת להראות באילו אופנים אותם שיפורים השפיעו על שדה הקרב בפועל
מנחה: פרופ' אבי קובר
שיוך אקדמי: אוניברסיטת בר אילן
נושא העבודה: "הטובים לטיס" – האמנם? השינויים שחלו במעמד הטייס בין מלחמת ששת הימים למלחמת לבנון השנייה
מנחה: פרופ' אפרים קארש
שיוך אקדמי: אוניברסיטת בר אילן
נושא העבודה: מדיפלומטיה מדינתית לדיפלומטיית הרשתות האזרחיות: המאמצים הדיפלומטיים–ציבוריים ב-"מלחמה העולמית בטרור", 2017-2001.
מנחה: פרופ' יהונתן פאקס
שיוך אקדמי: אוניברסיטת בר אילן
נושא: הסקיורטיזציה של דת: תפקידן של דת וחילונות בעיצוב מדיניות ביטחון לאומי וביישומה
מנחה: ד"ר מירב משאלי–רם
שיוך אקדמי: אוניברסיטת בר אילן
נושא העבודה: דגמים של עימות באזור האפור ותפקידם של שחקנים לא–מדינתיים בראי אסטרטגיית הכפייה: מקרי–הבוחן של ישראל, איראן וחזבאללה
מנחה: ד"ר אלישבע רוסמן–סטולמן
שיוך אקדמי: אוניברסיטת בר אילן
נושא העבודה: מערך המילואים בצה"ל – בין שוויון להוגנות: השפעת קבוצות אינטרס על מערכות צבאיות ויחסי הגומלין ביניהן
Advisors: Catherine Lee, Paul McLean
Affiliation: Rutgers University
Title: Fighting to Belong: Diaspora Soldiers, Immigration, and National Identity in Israel
Abstract:
Over 30,000 diaspora soldiers have served in the IDF since the new millennium as Chayalim-Bodedim. While the vast majority have taken Israeli citizenship, little is known about why they come to Israel and how many have stayed. Drawing on an original survey with over 1,100 soldiers and 120 interviews, this study examines What makes such people join the IDF? What makes some stay and settle in Israel and others leave? And what roles do diaspora organizations and state-sponsored actors play in the process?
The study argues that military service constitutes a crucial site for immigration and integration.
Diaspora people turn to military service not necessarily in order to fight and protect Israel but rather to become familiarized with the culture and language, befriend domestic people, and claim belonging to the nation. Nonetheless, half of diaspora soldiers either left or intend to leave Israel Israel. Pre-migration ideological motivations, as well as a positive identity-forming military experience, are associated with intentions to stay in Israel. Instrumental concerns, on the other hand, do not appear to be strong determinants of long-term commitment to Israel. Additionally, combat service is negatively associated with staying intentions, possibly due to the social isolation and challenging conditions faced by diaspora soldiers in the military. Overall, this study sheds light on a hitherto understudied chapter in the story of Israel-diaspora relations. It provides important insights into the relationship between military service, belonging, and immigration in Israel.
דוקטורנטים:
שם המנחה: פרופ' אורן ברק
שיוך אקדמי: המחלקה ליחסים בינלאומיים, האוניברסיטה העברית
נושא העבודה: מתריעים מֵעֵבֶר לַשער? הפוליטיקה הבינלאומית של חשיפות בלתי–מורשות בנושאי ביטחון לאומי
תקציר:
דפני ענבר היא תלמידת מחקר במחלקה ליחסים בין־לאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים בהנחיית פרופ' אורן ברק. עבודת הדוקטורט שלה בוחנת את הפוליטיקה הבינלאומית המעורבת בחשיפות בלתי–מורשות בנושאי ביטחון לאומי ובפרט מתמקדת במתריענים (National Security Whistleblowers)- קרי פרטים העובדים בשירותי הביטחון והמודיעין, והחושפים מידע ביטחוני מסווג לציבור כדי להתריע על מדיניות ועל פעילויות הנתפסות לא־חוקיות, לא־מוסריות או לא־לגיטימיות. טענה מרכזית במחקרה היא שהמתריענים אינם מציבים אתגר רק בפני המדינה ומוסדותיה, אלא הם משפיעים על השיח הבין־לאומי בסוגיות הביטחוניות שחשפו.
לפיכך, דפני שואפת להתחקות על הפוליטיקה הבין־לאומית המעורבת בחשיפות המידע הבלתי מורשות. בגישה המשלבת תאוריות ביקורתיות על ביטחון ביחב"ל היא בוחנת כיצד ציבורים בין־לאומיים שונים דנים בחשיפות אלה, תומכים בהן או מאותגרים על ידן. בחינת התופעה מנקודת מבט בין־לאומית תתרום לדיון המחקרי הכללי על אודות פוטנציאל ההשפעה הפוליטית של פרטים על המדיניות הביטחונית בתוך גבולות המדינה ומחוצה לה.
Daphne Inbar Daphne Inbar is a PhD student in the Department of International Relations at the Hebrew University of Jerusalem under the supervision of Prof. Oren Barak. Her research focuses on National Security whistleblowing, i.e. "insiders" employed by security and intelligence agencies who alert the public to classified information in order to change illegal, immoral or illegitimate activities and policies carried out by their organizations. Arguably, whistleblowing not only poses a domestic challenge to the state's national institutions and policies, but can also set off broader international debates on the security issues exposed. Thus, Daphne aims to trace the transnational politics involved in such unauthorized disclosures.
Drawing from critical security theories in IR, she explores how these disclosures are debated, supported and challenged by various international publics. On a broader scale, elucidating this phenomenon from an international perspective can contribute to wider debates in academia on individual actors and their transformative political impact on security policies, both within and 'beyond' their states.
מנחים: פרופ' לאה מקובצקי וד"ר רון שלייפר
נושא: תרומתם של כוחות למבצעים מיוחדים למלחמות בשלושים השנים האחרונות השוואה בין המקרה הישראלי לאמריקני.
שיוך אקדמי: אוניברסיטת אריאל
תקציר:
בשלושת העשורים האחרונים, מאז תום המלחמה הקרה, חלו בעולם המערבי מספר שינויים משמעותיים בכל הקשור לכוחות למבצעים המיוחדים. כך, למשל, ניתן לזהות עליה משמעותית במשאבים המוקצים להם ובמעמדם בקרב מקבלי ההחלטות בצבא ובממשלה, ובנוסף התעניינות רבה מצד הציבור הרחב, מקבלי ההחלטות האזרחיים, בכירי הצבא, חוקרים והתקשורת. לכומ"מ ניתנו לראשונה סמכויות פעולה מבצעיות רחבות כמייצגים בלעדיים של הצבאות בשטח, או כמובילי המלחמה בטרור במבצעים מיוחדים ובעלי תפקיד מרכזי במלחמות סדורות בעצימות גבוהה.
התהליכים הללו מתרחשים לא רק בעולם אלא גם בישראל ובצה"ל. אולם בקרב מפקדים בכירים בצה"ל ומומחי ביטחון ישראלים רווחת הטענה כי הכומ"מ הישראלים ככלל אינם מספקים את התועלת המצופה מהם במבצעים גדולים בעלי עצימות גבוהה. הטענה היא שהכומ"מ הישראלים הופעלו במבצעים אלה באופן שגוי. הבעיה המרכזית שמומחים אלה מזהים היא שהפעלת הכומ"מ נעשתה בצורה שאינה מתוכללת עם יתר מאמצי המבצע, דבר שהביא לאפקטיביות מערכתית ואסטרטגית נמוכה, ולתרומה חלקית ושולית בלבד של הכומ"מ באופן מנוגד לציפיות הגבוהות שתלו בהם.
שאלות המחקר הן:
1. מהם הגורמים שמאפשרים תרומה משמעותית של כוחות מיוחדים במבצעים גדולים בעלי עצימות גבוהה בהיבטים של בניין כח והפעלת כח?
2. מה עשויה להיות תרומתם המערכתית או האסטרטגית של כוחות מיוחדים במבצעים גדולים בעלי עצימות גבוהה?
3. מהם העקרונות הכלליים להפעלה מיטבית של כוחות מיוחדים במבצעים גדולים בעלי עצימות גבוהה?
שם המנחה: ד"ר איל לוין
שיוך אקדמי: אוניברסיטת אריאל
נושא העבודה: אמצעים ודרכים לפיתוח חוסן קהילתי – מיקוד בקהילת הקיבוץ המתחדש
תקציר:
הקיבוץ המתחדש הוא ארגון קהילתי חדש יחסית בחברה הישראלית והוא תוצר של תהליך הפרטה שעבר על הקיבוצים שהיו קהילה שיתופית, שוויונית, אידיאולוגית, מופרדת גיאוגרפית ובעלת ייעוד. החברה הקיבוצית ידועה כבעלת חוסן קהילתי גבוה ולכן מעניין לבחון את מנגנוני פיתוח החוסן ושמירתו גם בעידן החדש ולחשוב אם ניתן ללמוד מהקיבוץ ולהעביר מנגנונים אלה לקהילות נוספות. פרקי המחקר:
– תפקידם של תקנונים בקהילת חוסן:
(Sade, Y., & Lewin, (2020). The Use of Internal Governance in the Renewed Kibbutz as a Tool for Social Maintenance and Development. Comparative Sociology, 19(1), 69-87. https://doi.org/10.1163/15691330-BJA10002)
– תפקידם של פרוטוקולים בקהילת חוסן
– חוסן בקיבוץ בימי קורונה
– שיח לא–לוחמים– בני קיבוץ שלא התגייסו (יפורסם כפרק בספר בהוצאת יד טבנקין ויד יצחק בן צבי)
– תפקידו של שיח קהילתי אותנטי בקבוצת ווצאפ בקהילת חוסן.
שם המנחה: פרופ' רונן א. כהן
שיוך אקדמי: אוניברסיטת אריאל
נושא העבודה: 'חיבוק הדוב' הרוסי ל'אריה הסורי': מדיניות החוץ של ברית המועצות בסוריה והשפעתה על מלחמות סוריה בין השנים 1955–1991
תקציר:
יחסים לא רשמיים בין האזור הרוסי שלימים ייקרא רוסיה, ברית המועצות (ברה"מ) ושוב
רוסיה, לבין סוריה תחת שליטה זרה מתקיימים זה מאות שנים, החל מהמאה ה-12 ועד המאה ה-20, וניתן לומר שאף במאה ה-21 ישנה צורה נוספת של שליטה והשפעה רוסית במדינה הסורית.
אולם, יחסים דיפלומטיים רשמיים בין שתי המדינות כוננו ביולי 1944, ושנתיים לאחר מכן ב-17 באפריל 1946 עזב החייל האחרון הצרפתי את אדמת סוריה והיא הפכה להיות מדינה עצמאית ללא שליטה זרה. ההסכם הדיפלומטי הראשון בין ברית המועצות לסוריה נחתם ב-16 בנובמבר 1955 בדמשק. הסכם זה פתח את האפשרות לברית המועצות להכניס כוחות סובייטים לשטח המדינה הריבונית הסורית.
מחקר זה בוחן את מדיניות החוץ של ברית המועצות בסוריה בין השנים 1991-1955 וכיצד ההסכמים בין שתי המדינות באותן שנים, אפשרו לסובייטים להשפיע על מלחמותיה של סוריה. מחקר זה אף בוחן את מלחמות סוריה הבאות ואת השפעתה של ברה"מ על מלחמות אלה: מלחמת נסיגה ביוני ב-1967 (نكسة حزيران), מלחמת שישה באוקטובר 1973 (حرب تشرين التحريرية), מלחמת ההתשה במובלעת הסורית ב-1974 (حرب الاستنزاف في نتوء باشان), מלחמת האזרחים בלבנון ב-1975 (الحرب الأهلية اللبنانية) כניסת כוחות צבא סוריה לשטח לבנוני ב-1976 (لوصاية السورية على لبنان), ומלחמת לבנון הראשונה ב-1982 (حرب لبنان).
שם המנחה: פרופ' אבירה רייזר, פרופ' מני קוסלבסקי, פרופ' יניב קנט מימון
שיוך אקדמי: אוניברסיטת אריאל
נושא העבודה: התרומה של הרכב הצוות על ביצוע המשימה בעולם ניתוח הרשתות: מבט רב ממדי.
תקציר:
המחקר בחן כיצד מדדי–על, המבוססים על מסגרת ההמשגה של חמשת הגדולים (גמישות ויציבות), תורמים לביצוע מיטבי, ביחידה מיוחדת בחיל הים. בנוסף, המחקר לראשונה בחן כיצד משתנה חברתי, מתחום ניתוח הרשתות (SNA), עשוי לתווך את הקשר בין מדדי האישיות לביצוע, הן ברמת הפרט והן ברמת הצוות. תחום זה טרם נבחן לעומק. המחקר הנוכחי מבקש לחשוף כיצד הסביבה החברתית, בה פועל החייל, מתווכת בין סגנון האישיות לביצוע. השערות המחקר, ברמת הפרט, בחנו באיזו מידה מדדי היציבות וגמישות של המועמד יעלו את תחושת המרכזיות החברתית שלו, אשר בתורה תעלה את הערכות הביצוע. השערה זו נבחנה איפא גם ברמת הצוות, לפיה מדדי היציבות וגמישות של הצוות, יעלו את תחושת ריכוזיות הצוות (צפיפות הרשת) אשר בתורה תעלה את הערכות הביצוע. בנוסף לכך, ברמת הצוות, בחנו האם ככל שצוות משימה יהיה מאופיין ערכים גבוהים (ממוצע) של מדדי היציבות והגמישות, כך הוא יזכה להערכות ביצוע גבוהות. השערות אלו נבחנו בשני מחקרים שונים, המחקר הראשון בקרב מועמדים למיון ליחידה מיוחדת בחיל הים, (n=532) חקר ההמשך, בקרב הכשרת הלוחמים ליחידה (n=365) ממצאים המחקר והשלכותיו מפורטים בעבודה.
המנחה: פרופ' חנה יבלונקה.
שיוך אקדמי: המחלקה להיסטוריה של עם ישראל, אוניברסיטת בן–גוריון.
נושא העבודה: בין אגרנט לוינוגרד סוגיות ביישום המלצות של ועדות חקירה.
תקציר:
המחקר מנסה ליתן מענה לשאלה מדוע ליקויים וכשלים במערכות צבאיות שישראל הייתה מעורבת בהן חוזרים ונשנים והאם אחת הסיבות לתופעה זו היא שהלקחים אינם נלמדים, וההמלצות של הוועדות אינן מיושמות. המחקר מתמקד בסוגית היישום, או הימנעות מיישום של מסקנות והמלצות ועדת אגרנט – ועדת חקירה ממלכתית, שהוקמה בשנת 1973 לאחר מלחמת יום הכיפורים, וועדת וינוגרד – ועדת בדיקה ממשלתית, שהוקמה בשנת 2006, לחקר מלחמת לבנון השנייה. המחקר בוחן גם את עבודתה של ועדת החקירה הממלכתית לחקר אירועי הטבח במחנות הפליטים בביירות בשלהי מלחמת לבנון הראשונה. המחקר מצוי בתחומן של שלוש דיסציפלינות:
1. המשפט – בוחן את מעמדן המשפטי של ועדות החקירה והבדיקה בראי החוק ופסיקת בתי המשפט. 2. מדע המדינה –תהליכי קבלת ההחלטות, חלוקת הסמכויות והאחריות בין הגופים
המופקדים על תחומי המדיניות הביטחון, והתהליכים הפוליטיים הקשורים בכך. 3. מדעי הרוח –בחינה היסטורית של האירועים סביב מסקנות והמלצות ועדות החקירה. נבדקו 7 מקרי בוחן – אחריות המודיעין ומימד ההפתעה, חוק יסוד: הצבא כיישום לקחי ועדת אגרנט, הצורך בהקמת קבינט מלחמה, מינוי יועץ מודיעין לראש הממשלה, מעמדו של המרכז למחקר של משרד החוץ, מצב הימ"חים, התרבות הארגונית בעיקר בתחום המשטר והמשמעת.
בנוסף נבחנו הנושאים שאותן ועדות חקירה לא חקרו ולא בדקו, הגורמים לכך והשפעתם. הטיעון המרכזי הוא שבעוד שמסקנות אישיות (קרי: "עריפת ראשים") מיושמות במלואן שהמסקנות המהותיות אינן נדונות ואינן מיושמות. כמו כן נמצא כי ועדות חקירה לא דנו בנושאי ליבה כמו – המהלכים המדיניים שקדמו למלחמות ותפיסת הביטחון הלאומי של ישראל (ככל שקיימת כזו).
שם המנחה: פרופ. אורנה ששון–לוי
שיוך אקדמי: אוניברסיטת בר אילן
נושא העבודה: הדינמיקה של הכוח במפגש הישיר בין הצבא לתנועות שלום וזכויות אדם
תקציר:
עבודת המחקר ממשיכה את הדיון הסוציולוגי העוסק בתפקיד שממלאות תנועות שלום וזכויות אדם בישראל בעיצוב היחסים בין הצבא לחברה. העבודה ממוקדת בבירור מערכת היחסים הייחודית, שהתפתחה בעשורים האחרונים בין הצבא לתנועות המחאה והפכה לישירה ואישית וכוללת אינטראקציות פנים–אל–פנים המתקיימות במגוון אתרים מעבר לקו הירוק כגון: מחסומים צבאיים ומכשולי גבול; הפגנות וצעדות מחאה מקומיות; סיורי הסברה שמקיימות חלק מהתנועות בעיר חברון וסביבותיה; ופעילויות הומניטאריות ומתן סיוע שמעניקות התנועות לקהילות פלסטינים במפגשן עם הצבא ועם מתיישבים–יהודים החיים באזור.
הנחת המוצא של המחקר היא את המפגשים הללו יש לבחון מתוך רמת המיקרו, המִתְייָחֶדֶת במנגנונים חברתיים ובדינמיקה הנפרדים מאלה הנגלים ברמת המאקרו. המטרה העיקרית של המחקר היא לחשוף ולנתח את המנגנונים החברתיים והתרבותיים המארגנים את האינטראקציות הישירות בין הצבא וכוחותיו לפעילי המחאה.
העבודה מבוססת על מחקר אתנוגרפי ומתודות איכותניות וכללה: עשרים וחמש תצפיות שנערכו באתרים בהם התרחשו אינטראקציות ישירות בין הצדדים וארבעים וארבעה ראיונות עומק שנערכו עם פעילים ופעילות מחאה וקצינים וקצינות שהשתתפו באותן אינטראקציות. שש תנועות המחאה שנכללו במחקר הן:מחסום watch ; שוברים שתיקה;לוחמים לשלום; רבנים למען זכויות אדם; תעאיוש; אנרכיסטים נגד גדרות; על בסיס ממצאי המחקר, מוצעת בעבודה פרספקטיבה אנליטית ואמפירית המאפשרת התבוננות עומק באינטראקציות בין הצבא לתנועות המחאה שלא מתוך נקודת המבט המופרדת של אחד מהצדדים. הפרספקטיבה המוצעת מאפשרת לפרק את מבנה הכוח
הבינארי בין הצבא לתנועות ולבחון אותה כתופעה המתהווה בתוך תנועה מתמדת והדינמיקה הנוצרת בעת מפגש ישיר בין כוח ריבוני לכוח אופוזיציוני. עוד מאפשרת העבודה לחשוף את המנגנונים שמייצר הצבא במרחב במטרה לטשטש את האנומליה הכרוכה בסדר הקיים של צבא הפועל במשימות שיטור מול פעילים פוליטיים שהם גם אזרחי המדינה.
Webtopus בניית אתרים