בימים אלו פג תוקף האולטימטום להתפטרות על רקע אי קבלת סמכויות ואי קבלת תקציב ,שמשרד הביטחון עוצר ,שהניח השר להגנת העורף,לפתחו של ראש הממשלה .האולטימטום אינו אישי או פוליטי אלא עוסק באחת מהשאלות המרכזיות בחיינו, כחברה החייה תחת איומים אינספור: מי אחראי להגנת העורף הישראלי? מי הוא הגורם שיתכלל פעילותנו בשעת חרום ? מי ערב לכך שהבוקה והמבולקה ששררו הן באסון הכרמל והן בסערת החורף האחרונה ינוהלו כנדרש?? או בשורה התחתונה , מי האחראי לאי התרחשות המחדל הבא ומי יעצור את המנטרה השחוקה והעלובה ,שמלווה את כל חיינו "את ביטחון ישראל כתבנו בדם" –לא יתכן שכך מתנהלת חברה מתוקנת!!
על מה מדובר בעצם?-כיום מפוזרים כל הגורמים העוסקים ,בהגנת העורף האזרחי ,בין כמה גורמים,כשבעצם לאף גורם אין את הסמכות הריכוזית והמרכזית לתפעל את כולם ,כמקהלה הרמונית אחת בשעת חרום ,שלא לדבר על כך שיכולת זו לא קימת גם בשגרה!-והרי ברור "שמה שלא יעבוד בשגרה לא יעבוד בחרום" ולכן אין סכוי שהמשטרה והכבאים(הכפופים למשרד הבט"פ), פקע"ר (הכפוף לצבא ולשר הביטחון),הקבטי"ם וראשי הרשויות (כפופים למשרד הפנים-כאן הפרדוקס גדול יותר ,משום שראש הרשות אמור לתזמר ותפעל את כלל הגורמים הללו כמקהלה הרמונית אחת בשגרה ובחרום ואיך יעשה זאת עם גורמים שאינם כפופים לו??),מד"א וזק"א "שנופלים בין הכיסאות",אנשי מערכת החינוך שכפופים למשרד החינוך ועוד רבים וטובים שפשוט אין גורם אחד שהוא האחראי המרכזי-זה שורש הויכוח של השר להגנת העורף ,שבעצם עומד "כחלוץ לפני המחנה" במאבק מול משרד הביטחון ,המייצג את צה"ל ואת פקע"ר ,מתוך הרגל תרבותי-פוליטי-כלכלי-חברתי של כולנו ,מלשון "צה"ל יפתור הכל וגם את הגנת העורף"-אם זה כך אזי מדוע 7 ועדות רמות דרג ועתירות חברים בעלי ידע וניסיון ,לאורך כל שנות קיומנו,קבעו שהאחריות לעורף חיבת להיות במקום אחד ואם כבר אז לא במשהב"ט אלא בבט"פ(המשטרה)?,מדוע לא השכלנו להבין שהגנת אזרחנו היא ענין אזרחי אבל גם ריכוזי תוך אימון ,תרגול בשגרה כדי להיות מוכנים לחרום? מדוע הבריטים הבינו שלונדון(10 מיליון אזרחים) יכולה להתנהל ע"י ראש עיר אזרחי ואנו לא קולטים זאת ועדיין חיים בעידן שבו צה"ל הוא הפתרון לכל מהלהקות הצבאיות להרמת המורל ועד "נערי רפול" לפתרון בעיות החינוך??
השאלות המרכזיות הן ,ראשית,האם ישראל בוחרת בדוקטרינה ההגנתית או ההתקפית כבסיס להתנהלותה בנושא הגנת העורף,שנית,אם הבחירה בהגנה האם הבחירה היא בהגנה האקטיבית כפותרת כל בעיה(מה שברור שאינו נכון-לא ניתן למסך שמי ישראל במאה אחוזי הצלחה) והכונה לפרויקט חומנ על שרביט קסמים,החץ וכיפת ברזל הכלולים בפרויקט(אין ספק שבהשקעה מסיבית בפיתרון זה תוזנח ההגנה הפסיבית כמקלט,מסכת האב"כ,הפינוי והחילוץ וגם מל"ח(משק לשעת חרום) לדוגמא,שלישית,למי הסמכויות בקבלת ההחלטות ובניהול העורף האזרחי –בשאלה זו ,ראשית, יש להחליט שסמכות אחת(משרד ממשלתי כלשהוא או רשות מרכזית-כרח"ל-רשות החרום הלאומית שנעלמה בתוך המשרד "הלא קיים" להגנת העורף)היא מרכזת הגנת העורף ושנית וזה העיקר ,מי היא סמכות זאת ומה מרוכז בידיה ותחתיה ועד שלא תהיינה תשובות לשאלות אלו לא נהיה מוכנים למימוש האיומים עלינו לא בהיבט ירי הטילים או הרקטות ולא בהיבט של אסונות טבע ,כרעידת אדמה,למשל.
הצורך בתשובות כמו גם הצורך בגורם מרכזי ,מתכלל,מקצועי ומיומן שיאמן ויכין את כלל אוכלוסית ישראל האזרחית לעלול להתרחש הוא צו השעה ,חד משמעית ועלינו כאזרחים במדינה זו לקבל את התשובות על מה התרחש או הוחלט בפגישתרוה"מ,שר הביטחון ושר הגנת העורף בשבוע שעבר כמו גם להבין מי שם את שר הביטחון והתיר לו למנוע העברת 220 מלש"ח למשרד להגנת העורף ואולי התשובה כבר נתנה בהקמתו,המבורכת,ביוזמת השר להגנת העורף ,ארדן, של ביה"ס להכנת ישראל לחרום ,ביהוד,בשבוע שעבר-אולי השר יודע דבר מה שאין אנו יודעים?
לסכום,אסור לראות במאבק בין המשרדים ריב פוליטי מתוקשר אלא אבן דרך בדרכנו להיות "עם קשה עורף"(שמות ל"ב) במובן החיובי של המשפט החשוב הזה.
ד"ר אבי ביצור
סגן ראש המגמה לביטחון והגנת העורף ומומחה להגנת העורף
הפקולטה לתרבות וחברה
המכללה האקדמית בית ברל
תפריט
Webtopus בניית אתרים